צמיד נחושת טהורה

קראנו לזה אמונה טפלה. היא קראה לזה מסורת. היא נפרדה מאיתנו בגיל 94, והצמיד שלה נמצא היום על היד שלי.

אני לא מבטיחה לאף אחד כלום. אני כן יודעת מה אני רואה כבר שנים: אנשים שמגיעים בגיל 60, 65, בוחרים צמיד, וחוזרים לקנות עוד אחד לאח, לגיסה, לחבר מהעבודה.

כל צמיד שיוצא מכאן עובר דרך הידיים שלי. אני בודקת את הסגירה, את הליטוש, את התעודה, ורק אז הוא נכנס לקופסה. יש דברים שאלפי שנים של סבתות לא טועות בהם.