המדריך לטיפול בנחושת של מרגלית
מילה ממרגלית: הנחושת שלכם תחזיק חיים שלמים. הנה כל מה שצריך לדעת.
למה הצמיד משנה צבע?
נחושת אמיתית חיה. היא מתכהה, מעמיקה, נהיית שלכם. לשכבה הזאת קוראים פטינה, והיא סימן שהנחושת שלכם הייתה איתכם במקומות. יש אנשים שאוהבים את המראה העמוק הזה ולא מנקים אף פעם. אחרים אוהבים את הברק הזהוב-ורדרד המקורי. שתי הדרכים נכונות, והבחירה כולה שלכם.
3 דרכים להחזיר את הברק, עם מה שיש במטבח
1. לימון ומלח (הדרך המהירה): חוצים לימון, מפזרים עליו קצת מלח, ומשפשפים בעדינות את הצמיד חצי דקה עד דקה. שוטפים במים ומנגבים במטלית רכה. זהו, הצמיד מבריק.
2. חומץ ומלח (לניקוי עמוק): ממלאים כוס בחומץ לבן, מוסיפים כף מלח ומערבבים. משרים את הצמיד רבע שעה עד חצי שעה, שוטפים טוב במים ומנגבים.
3. סודה לשתייה ולימון (לפינות ולחריצים): מערבבים סודה לשתייה עם כמה טיפות מיץ לימון עד שנוצרת משחה. מורחים על הצמיד, משפשפים בעדינות עם האצבע או עם מברשת שיניים רכה, שוטפים ומנגבים.
הסוד האמיתי? פשוט לענוד.
הצמידים שנשארים הכי יפים הם דווקא אלה שעונדים כל יום. השמנים הטבעיים של העור מלטשים את הנחושת בעדינות, כל היום, בלי שתעשו כלום. צמיד ששוכב במגירה מתכהה דווקא מהר יותר.
ממה כדאי להתרחק
בריכה (הכלור פוגע בנחושת), מי ים, סבונים חזקים, בושם ישירות על הצמיד, אקונומיקה וחומרי ניקוי כימיים. נכנסתם בטעות? שטיפה במים ומגבת, והכל בסדר.
והסימן הירקרק על העור?
תגובה טבעית לגמרי בין נחושת טהורה לעור. לא מזיק, יורד במים וסבון, ואצל רוב האנשים נעלם אחרי כמה שבועות. וזכרו: הסימן הזה הוא ההוכחה שהצמיד שלכם אמיתי. ציפוי זול לא משאיר כלום, כי העור שלכם לא באמת נוגע בנחושת.
איפה שומרים?
כשלא עונדים לתקופה ארוכה: בשקית בד או בקופסה המקורית, במקום יבש. רחוק מלחות של אמבטיה.