מגרד לשון הוא כלי דק בצורת קשת שמעבירים על הלשון כדי להסיר את השכבה שנאספת עליה בלילה. משתמשים בו בבוקר, לפני הצחצוח או אחריו, בשתיים עד ארבע העברות מהחלק האחורי של הלשון קדימה. הוא מגיע בפלסטיק, בנירוסטה ובנחושת, ומגרד לשון מנחושת הוא הגרסה המסורתית מבין השלוש. זה כלי היגיינה יומיומי ולא טיפול רפואי, והוא לא מחליף צחצוח שיניים ולא חוט דנטלי.
מה הוא נותן בפועל: הוא מסיר את השכבה מהלשון בהעברה אחת במקום בעשר תנועות מברשת, הוא נשטף בשלוש שניות, והוא לא נכנס עמוק לגרון אם עושים את זה נכון. במאמר הזה נסביר איך משתמשים בו נכון בחמישה צעדים, מה ההבדל בין נחושת, נירוסטה ופלסטיק, ובעיקר מה הוא לא עושה.
למה נוצרת שכבה לבנה על הלשון, ולמה בכלל צריך מגרד לשון?
במהלך השינה ייצור הרוק יורד והפה מתייבש. הרוק הוא מה ששוטף את הפה ברוב שעות היום, וכשהוא פוחת נשארים על הלשון תאי עור מתים, שאריות מזון וחיידקים שמתיישבים בין הפפילות, אותם בליטות זעירות שמכסות את הלשון. התוצאה היא השכבה הלבנבנה או הצהבהבה שרואים במראה בבוקר.
אצל רוב האנשים זה מצב רגיל לגמרי שחולף במהלך היום, במיוחד אחרי שתייה ואכילה. יש דברים שמעבים אותה: נשימה דרך הפה בלילה, עישון, ייבוש מתרופות מסוימות ושתייה מועטה. חשוב לומר גם את הצד השני. שכבה לבנה עבה שלא יורדת בכלל, כתמים לבנים שנשארים באותו מקום, פצעים או כאב בלשון הם סימנים שכדאי להראות לרופא שיניים או לרופא משפחה, ולא לנסות לפתור לבד עם כלי.
מאיפה הגיע מגרד לשון ולמה דווקא נחושת?
בישראל מגרד לשון עדיין פחות מוכר מאשר במקום שהוא הגיע ממנו, ורואים אותו כאן בעיקר בפלסטיק ובנירוסטה. גירוד הלשון הוא נוהג ותיק מאוד ברפואה ההודית המסורתית, שם הוא נקרא ג'יווה פראמרג'נה והוא חלק משגרת בוקר קבועה יחד עם שטיפת הפה. הכלי המסורתי שם הוא קשת מתכת פשוטה, ונחושת היא אחת המתכות שנעשה בהן שימוש. הסיבה הייתה פשוטה: נחושת הייתה זמינה, וקל היה לעבד אותה לקשת דקה שמחזיקה צורה בלי להישבר.
בעולם המערבי הכלי חזר לתודעה בעשורים האחרונים דרך גל העניין באיורוודה ובשגרות בוקר, והיום מוכרים אותו גם בפלסטיק וגם בנירוסטה. הגרסה מנחושת נשארה כמעט תמיד הגרסה שמחוברת למסורת, וזו גם הסיבה שהיא עולה יותר מגרסת פלסטיק בסופר פארם. שווה להגיד את זה בפירוש: המסורת היא סיבה לגיטימית לבחור חומר, אבל היא לא הוכחה לשום דבר, וגם המקורות ההודיים העתיקים הם לא מחקר.
איך משתמשים במגרד לשון? חמישה צעדים
- שוטפים את המגרד במים פושרים לפני השימוש.
- מוציאים את הלשון ומניחים את הקשת על החלק האחורי שלה, אבל לא עמוק מדי. הנקודה הנכונה היא המקום הכי אחורי שנוח לכם, ולא הכי אחורי שאפשר.
- מושכים קדימה בלחץ קל ואחיד. העברה אחת מקצה לקצה, בלי לשפשף הלוך ושוב.
- שוטפים את המגרד במים ומעבירים שוב. בסך הכל שתיים עד ארבע העברות, עד שכמעט לא נאסף עליו כלום.
- שוטפים את הפה, שוטפים את המגרד ומייבשים אותו לפני שמניחים בצד.
ולמי לא כדאי להשתמש בכלי הזה בכלל: מי שיש לו פצע פתוח, כיב או אזור רגיש על הלשון, מי שעבר טיפול דנטלי או ניתוח בפה בימים האחרונים, ומי שיש לו פירסינג בלשון שעדיין לא החלים. במקרים האלה מחכים או שואלים את רופא השיניים, כי כלי מתכת על רקמה פגועה רק מחמיר.
שני סייגים נוספים שכדאי לזכור. הראשון, לחץ קל מספיק. המטרה היא להעביר את השכבה ולא לגרד את הלשון, ואם מרגישים צריבה או כאב מפחיתים לחץ מיד. השני, אם יש דימום מפסיקים לגמרי ופונים לרופא שיניים. לשון בריאה לא אמורה לדמם מהעברה עדינה.
מה עדיף, מגרד לשון מנחושת או פלסטיק?
הפלסטיק הוא הזול והנפוץ. הוא גמיש ונוח, אבל הוא מתעוות מחום, נשרט מהר, והקצה מאבד את החלקות שלו תוך כמה חודשים. זה כלי שמתחלף לעיתים קרובות.
הנירוסטה קשיחה, לא מתכהה, לא מגיבה לכלום ואפשר לחטא אותה במים רותחים. זו הבחירה שדורשת הכי פחות תחזוקה מהשלוש, ופשוט הכי סתמית למראה.
הנחושת היא הגרסה המסורתית, וזה החומר שמופיע במקורות ההודיים הוותיקים. היא כבדה מעט יותר ביד, מה שנותן שליטה טובה בלחץ, והיא מתכהה עם הזמן לגוון חם ודורשת ניקוי מדי פעם. חשוב להיות מדויקים בנקודה אחת: מה שנבדק בנחושת הוא משטחי מגע בבתי חולים, כמו ידיות ומעקות, ושם נמצא שחיידקים שורדים על נחושת פחות זמן מאשר על פלסטיק או נירוסטה. זה ממצא על המשטח עצמו בתנאי מעבדה, לא על מה שקורה בפה שלכם, ולא נבדק על מגרדי לשון. זו בהחלט לא סיבה לוותר על שטיפה אחרי כל שימוש. מי שבוחר נחושת עושה את זה בעיקר בגלל המסורת, המשקל והמראה. הרחבנו על מה מיוחס לנחושת ומה באמת ידוע עליה במדריך נפרד. מגרד הלשון מנחושת טהורה שבאוסף כלי הבית עולה 159.90 ש"ח, והוא הפריט הזול באוסף כלי הבית שלנו.
מגרד לשון או מברשת שיניים, מה עדיף?
אפשר לנקות את הלשון גם עם מברשת השיניים, וזה מה שרוב האנשים עושים בלי לחשוב על זה. ההבדל הוא באופן הפעולה. סיבי המברשת מפזרים את השכבה ומזיזים אותה, והקשת של המגרד אוספת אותה ומוציאה החוצה בהעברה אחת. בפועל זה אומר פחות תנועות ופחות תחושת גירוי בגרון אצל מי שרגיש.
יש גם הבדל קטן בתחזוקה. מברשת שיניים סופגת ומחזיקה לחות בין הסיבים, ומגרד לשון הוא פיסת מתכת חלקה אחת שנשטפת בשלוש שניות ומתייבשת מיד. מי שנרתע מלנקות את הלשון עם אותה מברשת שהוא מצחצח בה מוצא בזה יתרון.
אבל אין כאן תחרות אמיתית, כי מגרד לשון הוא לא תחליף לכלום. הוא מצטרף לצחצוח ולחוט הדנטלי, לא מחליף אותם. מי שכבר מנקה את הלשון עם המברשת ומרוצה, לא חייב לשנות שום דבר, וזה בסדר גמור. הכלי הזה נועד לשפר נוחות בשגרה שכבר קיימת, לא לפתוח שגרה חדשה.
מה מגרד לשון לא עושה?
כאן חשוב לנו להיות ישרים, כי סביב הכלי הזה נאמרים לא מעט דברים גדולים. מגרד לשון לא מלבין שיניים, לא מטפל בדלקת חניכיים, ולא פותר ריח פה שמקורו בשן מרקיבה, בחניכיים או במערכת העיכול. אין ראיות מספקות שהוא משפיע על הבריאות הכללית או על מערכות אחרות בגוף, וכל מה שנאמר על ניקוי רעלים דרך הלשון הוא מסורת ולא ממצא.
מה שהוא כן עושה זה להסיר שכבה מהלשון, ויש שמספרים שהפה מרגיש להם נקי יותר בבוקר ושהטעם של הקפה הראשון ברור יותר. זו חוויה אישית, לא הבטחה. ריח פה מתמשך שלא משתפר מהיגיינה יומיומית הוא סיבה ללכת לרופא שיניים, לא לקנות עוד כלי.
איך מנקים ומתחזקים מגרד לשון מנחושת?
אחרי כל שימוש: שטיפה במים פושרים וניגוב יבש. הייבוש הוא הצעד שקובע כמה מהר המגרד יתכהה, כי מים שנשארים עליו הם בדיוק מה שמאיץ את הפטינה. אחסון במקום יבש ומאוורר ולא בתוך ערכת רחצה סגורה ולחה.
כשהגוון מתכהה יותר מדי: מפזרים מעט מלח על חצי לימון, מעבירים על המגרד בעדינות, שוטפים היטב במים ומייבשים מיד. השטיפה כאן חשובה במיוחד, כי לא רוצים שאריות חומצה על כלי שנכנס לפה. לא מכניסים מגרד נחושת למדיח כלים, כי חומרי הניקוי שם יכתימו אותו. את שאר השיטות לניקוי נחושת בבית פירטנו במדריך איך מנקים תכשיטי נחושת בבית.
שאלות נפוצות על מגרד לשון
כל כמה זמן משתמשים במגרד לשון?
פעם ביום מספיקה, בבוקר, כשהשכבה על הלשון הכי בולטת. יש שמוסיפים העברה קצרה בערב לפני הצחצוח, וזה עניין של הרגל ולא של הכרח.
מגרד לשון מעורר אצלי רפלקס הקאה, מה עושים?
מתחילים מקדימה יותר על הלשון וזזים אחורה קצת בכל יום, עד שמוצאים את הגבול הנוח. גם נשיפה החוצה תוך כדי ההעברה מרגיעה את הרפלקס אצל רבים.
מגרד לשון מנחושת בטוח לשימוש?
כן, בשימוש רגיל של העברה קלה על הלשון ושטיפה אחריה. מה שכן, נחושת לא אוהבת חומצה, ולכן לא משרים את המגרד בחומץ או בלימון לאורך זמן ומקפידים לשטוף היטב אחרי כל ניקוי.
מתי צריך להחליף מגרד לשון?
כל עוד הקצה חלק ואין בו שריטות או פגמים, הוא תקין. מגרד שהתעקם, נשרט או פיתח נקודות מחוספסות עדיף להחליף, כי קצה לא חלק מגרד את הלשון במקום לנקות אותה.
אפשר להשתמש במגרד לשון של בן משפחה אחר?
לא. זה כלי אישי בדיוק כמו מברשת שיניים, וכל אחד צריך אחד משלו.
למה מגרד הלשון מהנחושת התכהה?
נחושת חשופה מגיבה לאוויר וללחות ומקבלת שכבה כהה שנקראת פטינה. זה טבעי ולא פגם, וניקוי קצר עם מלח ולימון מחזיר את הגוון הבהיר.
אז מה כן מקבלים ממגרד לשון מנחושת?
כלי קטן וחלק שמנקה את הלשון בשתיים עד ארבע העברות, בגרסה המסורתית של החומר, במשקל שנותן שליטה טובה בלחץ. הוא מתכהה לגוון חם עם הזמן ואפשר להחזיר אותו לברק בדקה, והוא נמצא בקצה הזול של הקטלוג שלנו. מה שלא מקבלים זה הבטחה בריאותית, ואת זה עדיף לדעת מראש. אם רציתם לנסות את שגרת הבוקר הזאת, זו הדרך הפשוטה ביותר להתחיל, וזה גם הכלי שמשלים בקבוק המים מנחושת ואת כוס הנחושת המרוקעת מאותו אוסף.
צוות Healix