כל בוקר במשך 7 שנים האצבעות שלי נשארו סגורות 40 דקות. עד שגיליתי את הפתרון לבעיה ואחרי 5 שבועות של שימוש בו האצבעות נפתחו לי תוך 7 דקות בלבד
ב-04:10 עמדתי מול הכיור במאפייה ופתחתי את הברז עם המרפק.
לא בגלל שהידיים שלי היו מלוכלכות. בגלל שהאצבעות שלי עוד לא נפתחו.
יונתן, החניך שלי, בן 24, נכנס בדיוק באותה שנייה עם ארגז ביצים וראה אותי.
הוא שאל: מה קרה ליד שלך?
אמרתי לו: כלום, קר פה בבוקר.
זה היה שקר. הוא ידע שזה שקר, ואני ידעתי שהוא יודע.
קוראים לי נחום, אני בן 62, ואני אופה בקריית חיים באותה מאפייה כבר 31 שנה. נשוי לזהבה, שלושה ילדים ושתי נכדות.
עכשיו אני כותב את מה שלא סיפרתי לאף אחד במשך שנתיים. ב-40 הדקות הראשונות של היום אני לא מצליח להשתמש בידיים שלי.
נוקשות בבוקר נשמעת כמו כלום, עד שזאת הפרנסה שלך
אני קם בשלוש ומרים את היד כדי לכבות את השעון המעורר. היד עולה, אבל האצבעות לא נסגרות עליו. הן נשארות פתוחות למחצה, בדיוק כמו שהיו כשישנתי. כדי לסגור אגרוף אני צריך לעזור להן ביד השנייה, אצבע אצבע.
זה לא כואב, וזה החלק שהכי קשה להסביר. זאת לא תחושה של כאב, זאת תחושה של עץ. כמו שתי כפפות עבודה שנשארו בחוץ כל הלילה והתקשו.
הנה בדיוק מה שאני לא מצליח לעשות בזמן הזה:
- לקשור את הסינר מאחוריי. אני קושר אותו קדימה ומסובב אותו.
- לפתוח שקית שמרים. אני קורע אותה בשיניים.
- לכפתר את הכפתור העליון של החולצה. אני יוצא מהבית עם צווארון פתוח גם בינואר.
- לסובב את המפתח באוטו. שתי אצבעות משתי ידיים, כי אצבע אחת לא מספיקה.
בשש בבוקר אני בן אדם רגיל. מרים תבנית של 20 קילו ביד אחת, מגלגל בצק, חותך. מי שנכנס לקנות לחם ב-07:00 לא רואה שום דבר, וזה מה שעושה את זה כל כך מתסכל. הבעיה קורה כשאף אחד לא מסתכל, ונעלמת בדיוק כשמתחילים להסתכל.
ניסיתי דברים. השריתי ידיים במים חמים כל בוקר, וזה מחזיק 10 דקות. ישנתי שבועיים עם כפפות דקות והזעתי בחינם. לקחתי כדורים נגד דלקת עד שהבטן שלי אמרה מספיק. עשיתי 9 טיפולים אצל פיזיותרפיסטית, 260 שקל לטיפול. גמרתי צנצנת קולגן ב-189 שקל עד הטיפה האחרונה, רק כדי לא להרגיש טיפש. בערך 4,800 שקל בשנתיים, ו-40 הדקות נשארו 40 דקות.
ואז הפסקתי לנסות. אמרתי לעצמי שבגיל שלי זה פשוט מה שיש.
השיחה שהפכה לי את הבוקר
את המאפייה שלנו פתח ב-1968 בן אדם שקוראים לו יצחק. הוא מכר אותה ב-2004, והיום הוא בן 84. הוא בא כל יום שישי ב-05:00, שותה קפה שחור, וקולע חלה אחת לשבת שלו. כבר 22 שנה ככה.
בבוקר אחד באוקטובר עמדתי מולו וספרתי בראש. הוא נכנס בחמש ושתיים. בחמש וארבע הוא כבר קלע. בלי מים חמים, בלי לנער ידיים. נכנס מהקור בחוץ וישר הכניס אצבעות לתוך בצק קר.
אני, בן 62, עומד לידו ומחכה שהידיים שלי יתעוררו. הוא, בן 84, קולע חלה תוך 2 דקות מרגע שנכנס בדלת.
חיכיתי שיסיים ושאלתי אותו כמה זמן לוקח לו בבוקר עד שהידיים עובדות. הוא הניח את הכוס והסתכל עליי שתי שניות.
התיישבתי מולו. הוא סיפר לי שבגיל 57 הוא היה קם ב-02:00 בלילה ויושב על המיטה עם הידיים בין הברכיים, כדי לחמם אותן, ושהוא הפסיק לקלוע חלות בעצמו כמעט שנתיים.
ואז הוא שאל אם אני יודע מה זה מפרק. אמרתי לו: ציר. הוא הפך את הכוס הריקה על השולחן ואמר לי ככה:
שאלתי אותו למה אצלו זה 2 דקות ואצלי 40.
ואז הוא אמר את הדבר השני, וזה החלק שלא הכרתי בכלל. שכל יום עבודה משאיר בנוזל הזה קצת שחיקה, ושבלילה, כשאנחנו ישנים, משהו בגוף נכנס לעבודה ומנקה את הנוזל. הוא קרא לו המנקה, ואמר שיש לו שם ארוך שהוא לא זוכר ולא יזכור.
והדבר היחיד שמדליק את המנקה הזה הוא נחושת.
הסיבה שכלום לא עבד
אמרתי לו: אז אני אוכל נחושת. והוא צחק.
נחושת היא מינרל שהגוף צריך בשביל רקמת חיבור, גידים, מפרקים וכלי דם. הוא לא מייצר אותה לבד, הוא לוקח אותה רק מהאוכל. אחרי גיל 50 חומצת הקיבה יורדת והמעי סופג פחות טוב, וכמעט כל הנחושת שאדם אוכל פשוט עוברת דרכו והולכת.
לכן אפשר לאכול נקי, לקחת תוספים, ועדיין להיות בחוסר. הצנצנת שעומדת במטבח לא משנה את זה בגרם, כי היא עוברת באותה בטן.
וזה בדיוק ההסבר ל-7 השנים שלי. בגיל 55 חיכיתי בבוקר 10 דקות. בגיל 62 אני מחכה 40. זה לא קפץ ביום אחד, זה עלה כל שנה בעוד כמה דקות. ואם ככה זה בגיל 62, אני לא צריך שמישהו יצייר לי מה יהיה בגיל 70, ובגיל 70 אני עוד רוצה לעמוד ליד התנור הזה.
ואז יצחק אמר את המשפט שהפך לי את כל הראש: יש דרך אחת שעוקפת את הקיבה לגמרי. העור.
למה דווקא פרק כף היד, ולמה מגנטים
פרק כף היד הוא המקום בגוף שבו כלי הדם עוברים הכי קרוב לפני העור, בלי שריר ובלי שומן באמצע. זו הסיבה שמודדים שם דופק. נחושת אדומה טהורה שנוגעת בעור באזור הזה נספגת פנימה ומגיעה לדם, ומשם לכל הגוף.
שאלתי אותו למה בכלל צריך מגנטים אם הנחושת עושה את העבודה.
שלוש שורות המגנטים יושבות בצד הפנימי של הצמיד, ממש מעל העורק. שם הן פותחות את הזרימה, ובדיוק שם הנחושת נכנסת פנימה. בלי המגנטים אין ספיגה, והצמיד הוא סתם מתכת על היד.
והוא הוסיף עוד משפט שנשאר לי בראש. המקום שבו עונדים את זה הוא לא בחירה עיצובית, הוא כל המנגנון. צמיד שיושב מעל שרוול לא עושה כלום, וצמיד מצופה או מסגסוגת זולה לא עושה כלום, כי אין שם ממה להיספג.
איך יודעים אם הנוקשות הזאת מהסוג שמגיב לנחושת
כנראה כן, זה הסוג שמגיב
- הבוקר הוא החלק הקשה של היום, ואחרי שעה הידיים כבר עובדות.
- זאת לא תחושה של כאב חד, אלא של עץ ונוקשות.
- בימים קרים או גשומים זה גרוע יותר, וכפות הידיים קרות למגע.
כנראה לא, וחבל על הכסף
- הכאב חד ויורה, ומגיע גם באמצע היום בלי קשר לשעה.
- יש מפרק אחד אדום, חם ונפוח, שהתפרץ תוך יממה.
- זה התחיל אחרי מכה, נפילה או שבר, או שאין שום הבדל בין הבוקר לערב.
מי שמזהה את עצמו בעיקר בטור השני, זה כנראה לא הפתרון שלו ועדיף לחסוך את הכסף. מי שמזהה את עצמו בטור הראשון, כדאי להמשיך לקרוא.
ישבתי ערב שלם מול המחשב
אני לא מאמין בקמעות. יש לי שכנה שתולה חוט אדום על העגלה של הנכד שלה, ואני מחייך אליה ולא אומר כלום. אז לפני שהזמנתי ישבתי ערב שלם וקראתי. חצי מהאנשים כתבו שזאת אמונה תפלה של סבתות. החצי השני סיפר סיפורים שקשה להתעלם מהם.
ומה שעצר אותי היה דווקא הספקנים. גם מי שכתב שזה פלצבו הוסיף שהוא ממשיך לענוד את זה.
אחרי 7 שנים שכלום לא עזר, אמרתי לעצמי: אז שיהיה פלצבו. עדיף פלצבו על עוד שנה כמו שהייתי.
ויצחק סגר לי את הפה במשפט אחד: אם אתה טועה, הפסדת 250 שקל. על צנצנת אבקה אחת זרקת כמעט 200 ולא חשבת פעמיים.
מה בדקתי לפני שהזמנתי
יצחק אמר לי שרוב מה שנמכר בשוק לא שווה את הקופסה, ונתן לי ארבעה דברים לבדוק. בסוף הזמנתי מ-Healix, כי הם היחידים שמצאתי שעומדים בכל הארבעה ביחד.
- נחושת אדומה טהורה 99.9 אחוז, מלאה עד הפנים, לא מצופה ולא סגסוגת. אנחנו מתחייבים על הטוהר הזה בכתב, על כל תכשיט.
- שלוש שורות מגנטים ניאודימיום בצד הפנימי, לא מגנט אחד לראווה.
- 60 יום ניסיון עם החזר מלא, גם אחרי שענדת אותו כל יום.
- משלוח חינם, ויש עם מי לדבר אם משהו לא בסדר.
מה קרה אצלי, יום אחרי יום
זה לא כדור. הנה מה שקורה ומתי
בגלל זה נתנו 60 יום ולא 14. בשבועיים אי אפשר לדעת, ומי שמחליט אחרי שבועיים פשוט זורק את הכסף שכבר שילם.
מה אנשים אחרים מספרים
מה זה עולה
צמיד Healix בודד 249.90 שקל. זוג 399.90 שקל, וזה מה שרוב האנשים לוקחים, אחד לכל יד או אחד למישהו קרוב. לו ולה 329.90 שקל. משלוח חינם.
60 יום ניסיון. עונדים כל יום, גם במקלחת. אם לא הרגשת כלום, מחזירים ומקבלים את כל הכסף בחזרה. התחייבות לנחושת טהורה 99.9% בכל תכשיט.
מוכנים להרגיש את ההבדל?
שאלות שחוזרות
יש ויכוח, והוא לא ייגמר בכתבה הזאת. אני גם לא הולך לנצח בו. מה שאני כן יודע זה שיש 60 יום לענוד את זה כל יום ולהחזיר בלי לתרץ כלום. הדרך היחידה לדעת אם זה עובד היא על היד, לא בוויכוח באינטרנט.
אז לא לענוד לפני שמדברים עם הרופא המטפל. יש בצמיד מגנטים, וזאת שאלה שנשאלת רופא ולא אתר אינטרנט.
אצלי יש כתם ירקרק על העור מתחת לצמיד, והוא הופיע אחרי בערך שלושה שבועות. בהתחלה נבהלתי וחשבתי שקניתי חיקוי. זה בדיוק ההפך. זאת נחושת אמיתית שנפגשת עם הזיעה על העור ונספגת. זה יורד עם מים וסבון בעשר שניות, וצמיד מצופה לא משאיר סימן כזה בכלל, כי אין בו נחושת שתיספג.
בצמיד הזה יש נחושת אדומה טהורה, בלי ציפוי ובלי ניקל.
רוב האנשים לא מרגישים כלום בשבועיים הראשונים. הסימן הראשון מגיע בדרך כלל בשבוע השני עד השלישי, והשינוי שאפשר להצביע עליו בשבוע הרביעי עד השישי. בגלל זה נתנו 60 יום ולא 14.
זה החלק שלקח לי הכי הרבה זמן להבין. הצמיד לא מטפל במקום שהוא יושב עליו. הוא נכנס לדם דרך פרק כף היד, שזה המקום היחיד בגוף שבו כלי הדם עוברים ממש מתחת לעור בלי שריר ובלי שומן, והדם מגיע משם לכל אצבע בשתי הידיים. גם לזאת שאין עליה צמיד. פרק כף היד הוא הדלת, לא היעד.
שני מסלולים
מסלול ראשון. סוגרים את הדף עכשיו. מחר בבוקר האצבעות יהיו בדיוק אותו דבר. בעוד חודש יהיה עוד חיפוש בגוגל על ידיים נוקשות בבוקר. בעוד חצי שנה זה יהיה ארוך בעוד כמה דקות, בדיוק כמו שקרה לי כל שנה במשך 7 שנים.
מסלול שני. מזמינים היום. תוך כמה ימים הצמיד על היד, ואחרי זה לא צריך לעשות שום דבר חוץ מלא להוריד אותו. בשבועיים הראשונים כנראה לא קורה שום דבר. אחרי חודש כבר יודעים אם זה עובד או לא, ואם לא, מחזירים ומקבלים את כל הכסף בחזרה בלי להסביר לאף אחד כלום.
בשני המסלולים עוברת חצי שנה. ההבדל היחיד הוא איפה תהיה בסופה.
עדכון חשוב
המחסן בישראל והמשלוחים מגיעים תוך ימים. הדגם והמידה הפופולריים נגמרים מהר, ובתקופות עומס יש המתנה של כמה שבועות עד המשלוח הבא.
שאלות שהגיעו מקוראים
המידע בכתבה הזאת אינו ייעוץ רפואי. התוצאות אישיות ומשתנות מאדם לאדם. מי שנוטל תרופות או מתמודד עם מצב רפואי מתמשך יתייעץ עם הרופא שלו.