סגולות נחושת הן אוסף התכונות שמסורות עתיקות מייחסות למתכת הזאת: איזון, קרקוע, זרימת אנרגיה והקלה על כאבי מפרקים. המסורת עצמה אמיתית ומתועדת יותר מארבעת אלפים שנה, והיא צמחה מתכונה אמיתית לגמרי של הנחושת, שהורגת חיידקים במגע. מה שלא קיים הוא הוכחה מדעית שענידת תכשיט נחושת משפיעה על הגוף. שני הדברים נכונים בו זמנית, וזה בדיוק מה שהמדריך הזה מפריד.
מאיפה הגיעו הסגולות שמייחסים לנחושת?
הרבה יותר רחוק ממה שרוב האנשים מנחשים. הפפירוס של סמית, טקסט רפואי מצרי שמתוארך לסביבות שנת 2400 לפני הספירה ונחשב לאחד הספרים העתיקים בעולם, הוא התיעוד הראשון הידוע לשימוש רפואי בנחושת. כתוב בו שהשתמשו בנחושת כדי לחטא פצעים בחזה וכדי לחטא מי שתייה. אחת השיטות שמתוארות היא להטביל מוט נחושת בכד המים שבע פעמים.
מהמצרים זה התפשט. ביוון הקדומה נחושת שימשה לטיפול בפצעים ובכיבים ברגליים. ברפואה הסינית המסורתית ייחסו לה תפקיד בהנעת האנרגיה בגוף. ובהודו, באיורוודה, התגבש המנהג של אחסון מים בכלי נחושת למשך הלילה, מנהג שחי ובועט עד היום. הכלי המסורתי שם הוא כד או כוס נחושת מרוקעת, ולא הבקבוק המודרני, וכתבנו על כך בנפרד במדריך בקבוק נחושת למים.
שימו לב מה משותף לכל התיאורים האלה. אף אחד מהם לא מדבר על תכשיט. כולם מדברים על נחושת שנוגעת במים או בפצע פתוח. זה יהיה חשוב בהמשך.
למה נחושת נחשבת למתכת של כוכב נוגה?
כאן מסתתר אחד ההסברים היפים ביותר, וכמעט אף אחד בעברית לא מספר אותו.
השם הלועזי של נחושת, קופרום, מגיע מהביטוי הרומי "אס קיפריום", שפירושו מתכת קפריסין. הרומאים כרו את רוב הנחושת שלהם בקפריסין, ולכן המתכת נקראה על שם האי. ובמיתולוגיה היוונית, אפרודיטה, שהרומאים קראו לה ונוס והעברית קוראת לה כוכב נוגה, נולדה מקצף הים בדיוק מול חופי קפריסין.
כשהאלכימאים בימי הביניים חילקו את המתכות בין כוכבי הלכת, זהב קיבל את השמש, כסף את הירח, ונחושת קיבלה את נוגה. עד היום הסמל הכימי המסורתי של נחושת והסמל של כוכב נוגה הם אותו סמל בדיוק.
מכאן, ולא משום מקום אחר, הגיעה כל השכבה הרוחנית שמדברת על נחושת כמתכת של יופי, אהבה, נשיות ואיזון. היא לא נובעת מתצפית על מה שהמתכת עושה לגוף. היא נובעת מכך שהיא נכרתה באי שלפי המיתוס אלת האהבה נולדה בו. זה סיפור נהדר, והוא פשוט לא ראיה לכלום.
אילו סגולות נחושת מיוחסות לה במסורת?
הרשימה חוזרת על עצמה כמעט זהה בכל מקום שבו כותבים על הנושא:
- קרקוע ואיזון. נחושת מתוארת כמתכת שמחברת לאדמה ומייצבת מצב רוח משתנה.
- זרימת אנרגיה. מאחר שנחושת מוליכה חשמל וחום מצוין, מסורות אנרגטיות ייחסו לה תפקיד בהנעה של אנרגיה בגוף.
- הקלה על מפרקים. הסגולה המוכרת ביותר בישראל, וזאת שבגללה רוב האנשים מגיעים לנושא מלכתחילה.
- ניקוי וטיהור. הרחבה של תפקיד הנחושת בטיהור מים אל הרעיון של טיהור הגוף.
- חיבור ליצירתיות ולביטוי. ירושה ישירה מהשיוך לכוכב נוגה שתואר למעלה.
וכאן צריך לומר משפט אחד בלי לרכך אותו: כל מה שברשימה הזאת הוא מסורת. אף פריט בה לא נבדק ולא הוכח, ואנחנו לא טוענים שהוא נכון. אנחנו מוכרים תכשיטי נחושת מלאה (105 דגמים, מ-159.90 ש"ח), ומעדיפים שתדעו מה קניתם.
יש בכלל בסיס אמיתי לסגולות נחושת?
יש, והוא מפתיע יותר ממה שרוב הספקנים מוכנים להודות.
בתחילת 2008 הסוכנות להגנת הסביבה בארצות הברית רשמה 275 סגסוגות נחושת כמשטחים אנטי מיקרוביאליים, עם היתר לטעון טענת בריאות הציבור. נחושת היא החומר המוצק הראשון בהיסטוריה שקיבל רישום כזה. הבדיקות שעמדו מאחורי ההחלטה הראו שיותר מ-99.9 אחוזים מחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, מאלה שמוכרים בזיהומים בבתי חולים, מתים על משטח נחושת תוך שעתיים בטמפרטורת החדר. עד 2011 הרשימה גדלה ל-355 סגסוגות.
זאת הסיבה שבבתי חולים מסוימים מתקינים ידיות דלת, מעקים ומסילות מיטה מנחושת במקום מנירוסטה. המשפט "נחושת הורגת חיידקים" הוא לא פולקלור. הוא עובדה רשומה ומתועדת.
כלומר האנשים שהמציאו את המסורת לא דמיינו. הם ראו אפקט אמיתי, במים ובפצעים, והסיקו ממנו מסקנה רחבה מדי.
אז למה זה עדיין לא אומר שצמיד נחושת עושה משהו?
כי בין השניים יש קפיצה לוגית שאף אחד לא גישר עליה.
מה שנרשם ב-2008 הוא שנחושת הורגת חיידקים שנוחתים עליה. ידית דלת מלוכלכת נשארת פחות מלוכלכת. זה כל מה שנמדד. פרק היד שלכם הוא לא ידית דלת, ואין שם בעיה חיידקית שצריך לפתור. עור בריא מכוסה ממילא בחיידקים שאמורים להיות שם.
וחשוב מכך: מישהו כבר בדק את השאלה הישירה, וכדאי להכיר ממצא אחד קונקרטי. בניסוי שפורסם ב-2013 השתתפו 70 חולי דלקת מפרקים שגרונית. כל משתתף ענד ארבעה פריטים שונים בזה אחר זה, ביניהם צמיד נחושת וצמיד חיקוי, חמישה שבועות כל אחד, כשגם המשתתפים וגם הבודקים לא ידעו מה כל אחד מקבל. המסקנה של החוקרים הייתה שצמיד הנחושת לא הראה השפעה טיפולית משמעותית מעבר לחיקוי. פירקנו את שאר המחקרים אחד אחד במדריך צמיד נחושת לכאבי פרקים.
ומכאן גם המשפט החשוב ביותר במאמר הזה: אם הכאב במפרק חד, מתמשך או מלווה בנפיחות, זה מקרה לרופא ולא לתכשיט.
מה נחושת באמת עושה בגוף האדם?
דווקא בנקודה הזאת יש עובדות מוצקות, והן פשוט לא קשורות לתכשיטים.
נחושת היא מינרל חיוני. הגוף לא מייצר אותה ולא יכול לתפקד בלעדיה. לפי אוניברסיטת הרווארד, הכמות היומית המומלצת למבוגר עומדת על 900 מיקרוגרם, והיא משתתפת במשק הברזל בגוף, בבניית רקמת חיבור, ובתפקוד מערכת העצבים ומערכת החיסון.
כדי שהמספר יהיה מוחשי: קומץ אגוזי קשיו, בערך 30 גרם, מכיל כשני שלישים מהכמות היומית המומלצת. ריבוע שוקולד מריר של 70 אחוזים ומעלה מכיל בערך חמישית ממנה. מעבר לזה יש נחושת בקטניות, בדגנים מלאים, בפירות ים ובכבד. הצריכה הממוצעת במדינות המערב גבוהה מהכמות המומלצת, ולכן מחסור אמיתי בנחושת נחשב נדיר אצל אנשים בריאים.
ההבדל שחייבים לשים עליו את האצבע: הנחושת שהגוף משתמש בה היא נחושת שאוכלים, לא נחושת שעונדים. הכמות שעוברת דרך העור מצמיד היא זעירה ולא נמדדה כתורמת למאזן התזונתי. אלה שני נושאים שונים לגמרי שהשיווק נוהג לערבב.
מה הסימן הירוק אומר, ולמה הוא לא מדד לסגולות?
זאת אחת האמונות העיקשות ביותר בנושא: שהכתם הירוק שנשאר על העור מעיד על משהו שקורה בגוף, על רעלים שיוצאים או על חומציות.
הוא לא. הכתם הוא כימיה פשוטה של נחושת שנפגשת עם זיעה, שומני עור וחמצן. הוא מופיע מהר יותר בקיץ ובאזור החוף, ובמידה שונה אצל אנשים שונים, כי הזיעה של כל אחד שונה. הרחבנו על התהליך במדריך למה צמיד נחושת מוריד צבע.
אותו היגיון תקף גם לצד ההפוך. יש מי שמאמינים שאם התכשיט לא משאיר סימן, סימן שהוא לא נחושת אמיתית. גם זה לא נכון: זה תלוי בעור, בעונה ובגימור, לא באיכות המתכת.
באיזו יד נהוג לענוד תכשיט נחושת?
המסורת ההודית מדברת על יד שמאל כיד המקבלת ויד ימין כיד הנותנת, ולכן ההמלצה המסורתית היא לענוד תכשיט שנועד "לקבל" בשמאל. ברמת המסורת זאת התשובה.
ברמה המעשית יש שיקול אמיתי יותר: היד הפחות דומיננטית. תכשיט על היד שאתם משתמשים בה פחות נשרט פחות, נתקע פחות, ומשאיר פחות סימן ירוק כי יש עליו פחות חיכוך והזעה. אצל רוב האנשים זאת יד שמאל, וכך שתי הגישות נפגשות במקרה.
מה שאין הוא הבדל נמדד בין הידיים מבחינת השפעה כלשהי. אם נוח לכם בימין, תענדו בימין. הכלל הזה נכון גם לטבעות, ומי שמחפש התחלה קטנה ולא מחייבת ימצא בטבעות הנחושת לנשים את נקודת הכניסה הזולה ביותר לחומר.
איך בוחרים תכשיט נחושת אם הסגולות הן לא הסיבה?
אם מורידים מהמשוואה את ההבטחות, נשארים עם קריטריונים פשוטים והגיוניים:
- נחושת מלאה ולא ציפוי. המבחן הזול ביותר הוא מגנט: נחושת לא נמשכת אליו, ולכן תכשיט שנדבק למגנט המקרר מסתיר ברזל או פלדה מתחת לציפוי. שימו לב שהמבחן חלקי: ציפוי נחושת על פליז לא יידבק למגנט וגם הוא לא נחושת מלאה, ולכן בדקו גם משקל וגם את הצבע בשפה הפנימית של התכשיט.
- משקל ועובי. נחושת מלאה מרגישה כבדה ביד. תכשיט קל מדי הוא בדרך כלל שכבת נחושת דקה על מתכת אחרת.
- גימור. מלוטש מבריק נראה חדש וטרי, מרוקע מסתיר שריטות טוב יותר, ופטינה כהה נותנת מראה גולמי. אין כאן נכון ולא נכון, רק העדפה.
- מידה ופתיחות. צמיד פתוח מתכוונן קצת ביד וסולח על מדידה לא מדויקת. צמיד חוליות סגור לא סולח.
- מה קורה עם הזמן. כל נחושת מתכהה. אם זה מפריע לכם, הניקוי פשוט: חוצים לימון, טובלים במלח גס, משפשפים בתנועות קטנות, שוטפים ומייבשים עד הסוף. לא להשתמש בשיטה הזאת על תכשיט משובץ אבנים או מצופה, והייבוש חייב להיות מלא כדי שלא ייווצרו כתמים חדשים. אם אתם דווקא אוהבים את הפטינה, לא תצטרכו לעשות כלום. פירטנו את שלוש השיטות, כולל מה מתאים לתכשיט מחורץ ומה אסור לטבול בכלל, במדריך איך מנקים תכשיטי נחושת בבית.
מי שרוצה להתחיל מדגם אחד פשוט, צמיד נחושת חלק פתוח הוא הבחירה הכי חסרת סיכון: מתכוונן, בלי אבנים ובלי חריטות שיתפסו פטינה, ומתאים לגבר ולאישה.
שאלות נפוצות
מה הן סגולות נחושת בקצרה?
קרקוע, איזון, זרימת אנרגיה, הקלה על מפרקים וטיהור. כולן מיוחסות לנחושת במסורות עתיקות ואף אחת מהן לא אושרה במחקר מודרני.
האם יש הוכחה מדעית לסגולות נחושת?
לא לסגולות עצמן. מה שכן מוכח ורשום רשמית הוא שנחושת הורגת חיידקים על משטחים, וזאת תכונה של המתכת ולא השפעה על מי שעונד אותה.
כמה זמן צריך לענוד תכשיט נחושת כדי להרגיש משהו?
אין פרק זמן כזה, כי לא נמצאה השפעה שאפשר לתזמן. מי שמבטיח לכם לוח זמנים של תוצאות ממציא אותו.
למי נחושת פחות מתאימה?
למי שאובחן עם מחלת וילסון, מצב גנטי נדיר של הצטברות נחושת, ולמי שהעור שלו מגיב באדמומיות או בגירוד לתכשיט. במקרה השני מספיק בדרך כלל להוריד ליום ולראות אם זה נרגע, ואם האדמומיות חוזרת כל פעם מחדש שווה בדיקה אצל רופא עור לאלרגיה למתכות.
נחושת או המטייט, מה עדיף?
זאת שאלה של מראה ולא של השפעה: נחושת חמה וכתומה ומשנה גוון עם הזמן, המטייט קרה ושחורה ונשארת זהה. לשתיהן מיוחסות סגולות במסורת ולשתיהן אין הוכחה.
אפשר לענוד נחושת במקלחת ובים?
אפשר, אבל היא תתכהה מהר בהרבה. מים, סבון ומלח מאיצים את הפטינה, ולכן עדיף להוריד ולייבש אם רוצים לשמור על ברק.
השורה התחתונה: סגולות נחושת הן פרק מרתק בהיסטוריה של הרפואה, לא רשימת יתרונות. הן התחילו מתצפית נכונה על מים ופצעים לפני יותר מארבעת אלפים שנה, קיבלו שכבה רוחנית בגלל אי במזרח הים התיכון, ונמתחו הרבה מעבר למה שנבדק אי פעם.
אז מה כן מקבלים כשקונים תכשיט נחושת? מתכת חמה עם צבע שאין לאף מתכת אחרת, פריט שמשנה את המראה שלו לאט ומקבל אופי משלו, וחתיכת היסטוריה בת אלפי שנים על פרק היד. זה מספיק. את שאר ההבטחות אפשר להשאיר לאתרים שצריכים אותן.
כבר יודעים מה אתם רוצים? לצמיד נחושת חלק פתוח
צוות Healix