צמיד נחושת לכאבי פרקים הוא מסורת עממית ותיקה, לא טיפול רפואי. שני הניסויים המבוקרים המקיפים ביותר שנעשו בנושא, שניהם מאוניברסיטת יורק שבאנגליה, לא מצאו לצמיד השפעה משמעותית על כאב, על נוקשות או על דלקת מעבר לאפקט הפלצבו. יחד עם זאת, אנשים רבים מדווחים שהם מרגישים טוב יותר כשהם עונדים אותו, וגם זו עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה. הנה מה שידוע, מה שלא, ומה כן נמצא כמסייע למפרקים.
למה בכלל קושרים בין נחושת לכאבי פרקים?
הקשר הזה עתיק בהרבה מהצמידים שנמכרים היום. מסורות במצרים העתיקה ובהודו ייחסו לנחושת תכונות מיוחדות, בעיקר בכל מה שנוגע לאחסון מים ולטיפול בפצעים, ומשם היא נכנסה לתרבות העממית כמתכת עם משמעות.
הצמיד עצמו, בגרסה שאנחנו מכירים, התפשט בעיקר במאה העשרים באוסטרליה ובבריטניה. ההיגיון שאנשים נתנו לו נשמע משכנע: נחושת היא מינרל חיוני שהגוף באמת זקוק לו, היו שטענו שאצל אנשים עם דלקת פרקים חסרה נחושת, והעור סופג ממנה כמות מסוימת. שלוש הנחות שנשמעות סבירות. כשבודקים אותן אחת אחת, התמונה מתחילה להיות מורכבת יותר.
כדאי להגיד את זה כבר עכשיו: העובדה שמשהו נהוג מאות שנים היא לא ראיה לכך שהוא עובד, אבל היא גם לא סיבה לזלזל באנשים שנוהגים כך. שני הדברים יכולים להתקיים יחד.
ואם מעניין אתכם מאיפה בדיוק צמחה המסורת הזאת, מהפפירוס המצרי שתיעד ראשון שימוש רפואי בנחושת ועד השיוך שלה לכוכב נוגה, הרחבנו על כך במדריך סגולות נחושת.
מה באמת נמצא במחקרים על צמיד נחושת לכאבי פרקים?
מה שמצוטט כמעט בכל אתר שמוכר צמידי נחושת הוא המחקר מ-1976. הוא נערך באוניברסיטת ניוקאסל שבאוסטרליה, והשתתפו בו מעל 300 אנשים עם דלקת פרקים. חלקם ענדו צמידי נחושת וחלקם צמידי דמה מאלומיניום שנצבע כך שייראה כמו נחושת, והמדידה נעשתה באמצעות שאלונים. ובאמת, חלק לא קטן מהמשתתפים דיווחו שהצמיד עזר להם.
אבל הנה שני פרטים שכמעט אף אחד לא מוסר יחד עם הציטוט. ראשית, החוקרים עצמם הגדירו את התוצאות שלהם כראשוניות, וניסחו אותן בזהירות. שנית, המחקר הזה בן כמעט חמישים שנה, וכל המדידה בו נשענה על מה שאנשים דיווחו בשאלון. באתרים בעברית הוא גם מיוחס לא פעם לאוניברסיטה אחרת לגמרי.
מה שכן קרה מאז, ושכמעט אף אחד לא מספר:
- 2009, אוניברסיטת יורק שבאנגליה. ניסוי מבוקר ב-45 אנשים מגיל 50 ומעלה עם שחיקת סחוס במפרקים. כל משתתף ענד ארבעה אביזרים שונים בסדר אקראי לאורך 16 שבועות, ובהם צמיד נחושת, שני צמידים מגנטיים בעוצמות שונות וצמיד שהמגנטיות שלו נוטרלה. התוצאה: לא נמצא הבדל משמעותי בין האביזרים בכאב, בנוקשות או בתפקוד.
- 2013, אותה אוניברסיטה. ניסוי שבו גם המשתתפים וגם הבודקים לא ידעו מי ענד מה, ב-70 אנשים עם דלקת מפרקים שגרונית פעילה. כל אחד ענד ארבעה אביזרים, חמישה שבועות כל אחד, סך הכול כחמישה חודשים. הפעם גם נלקחו בדיקות דם כדי למדוד דלקת בפועל, ולא רק להסתמך על תחושה. המסקנה: לא נמצאה השפעה מובהקת סטטיסטית ולא השפעה בעלת משמעות קלינית, לא לצמיד הנחושת ולא לצמידים המגנטיים.
שימו לב למה שהופך את שני הניסויים האלה לחזקים במיוחד. המשתתפים לא ידעו איזה אביזר הם עונדים, כל אחד מהם שימש גם כקבוצת הביקורת של עצמו, והמדידה ב-2013 לא הסתפקה בשאלה "איך אתם מרגישים" אלא בדקה דלקת בדם. זה בדיוק ההבדל בין דיווח אישי לבין מדידה.
אם המחקר לא מצא השפעה, למה כל כך הרבה אנשים מרגישים הקלה?
והתשובה היא לא "אתם מדמיינים".
- אפקט הפלצבו הוא תופעה אמיתית ונמדדת. כשאנחנו מצפים להקלה, מערכת העצבים משנה בפועל את האופן שבו היא מעבדת כאב. ההקלה שמרגישים היא אמיתית, גם אם מקורה אינו במתכת.
- כאבי פרקים עולים ויורדים מעצמם. זה טבעם. רבים מתחילים לענוד צמיד דווקא בתקופה גרועה, וכשהתקופה הגרועה חולפת, קל לייחס את השיפור לצמיד ולא למחזוריות הטבעית.
- הצמיד הוא תזכורת יומית. מי שקנה צמיד בגלל הכאב נוטה גם להתחיל לזוז יותר, להקפיד יותר ולשים לב יותר לגוף. השינויים האלה עשויים להשפיע בעצמם.
- מחיר וטקס מגבירים ציפייה. ככל שהאביזר יקר יותר ומלווה בסיפור, כך הציפייה חזקה יותר, וכך גם ההשפעה שנלווית אליה.
אז לא, אף אחד לא משקר כשהוא אומר שהצמיד עוזר לו. פשוט קשה מאוד להסיק ממקרה פרטי אחד מה בדיוק גרם למה, וזו בדיוק הסיבה שהמציאו ניסויים מבוקרים.
האם נחושת נספגת דרך העור בכלל?
כן, במידה מסוימת. המחקר מ-1976 בדק בין השאר את הנקודה הזאת, ומצא שכמות זעירה של נחושת אכן עוברת דרך העור בזמן ענידה. הסימן הירוק שנשאר על היד הוא עדות פיזית לאותה תגובה בין המתכת לזיעה, והרחבנו עליו במדריך למה צמיד נחושת מוריד צבע.
אבל כאן נמצאת החוליה החסרה בשרשרת ההיגיון. ספיגה היא לא אותו דבר כמו השפעה, ושתי שאלות נוספות נשארות בלי תשובה:
הראשונה: האם בכלל חסרה לכם נחושת? נחושת נמצאת באגוזים, בגרעינים, בקטניות, בדגנים מלאים, בשוקולד מריר ובכבד. מי שאוכל תזונה סבירה מקבל אותה בלי מאמץ, ומחסור אמיתי בנחושת נחשב נדיר. אם אין חסר, קשה להסביר איך תוספת זעירה דרך העור אמורה לשנות משהו. אותה שאלה בדיוק חוזרת לגבי מים שעמדו בכלי נחושת, ושם דווקא יש מדידות מספריות של הכמות שעוברת, כפי שפירטנו במדריך על בקבוק נחושת למים.
השנייה: האם דלקת פרקים קשורה לחוסר בנחושת? ההנחה הזאת עומדת בבסיס כל הרעיון, והיא מעולם לא הוכחה. בלעדיה, גם ספיגה מוכחת דרך העור לא מובילה לשום מקום.
מה כן נמצא כמסייע לכאבי פרקים?
אם כבר מדברים בכנות, הוגן להגיד גם מה כן מקובל היום כמסייע. הדברים הבאים הם מידע כללי ולא ייעוץ רפואי, וההתאמה האישית נקבעת מול רופא:
- תנועה קבועה. זו ההמלצה שחוזרת כמעט בכל הנחיה מקצועית. מקובל להמליץ למבוגרים על כ-150 דקות פעילות מתונה בשבוע, כלומר בערך חצי שעה ביום חמישה ימים, והליכה נחשבת. מפרק שזז נשמר בדרך כלל טוב יותר ממפרק שנח, גם כשהאינטואיציה אומרת הפוך.
- חיזוק השרירים סביב המפרק. שרירים חזקים מפחיתים את העומס שנופל על המפרק עצמו, ולכן תרגול מותאם עשוי להקל על התסמינים לאורך זמן. תרגיל פשוט לידיים, אם אין כאב חד: סוגרים אגרוף רך, מחזיקים כשתי שניות, פותחים ופורשים את האצבעות עד הסוף, ומחזיקים עוד שתיים. עשר חזרות, פעמיים ביום.
- משקל גוף. כל קילו מיותר מתורגם לעומס מוגבר על מפרקי הברך והירך. מקובל לציין ירידה של 5 עד 10 אחוזים ממשקל הגוף כשיעור שכבר עשוי לעשות הבדל מורגש, וזה יעד ריאלי הרבה יותר ממה שרוב האנשים מדמיינים.
- חום וקור. אלה לא פתרונות לטווח ארוך, אבל רבים מוצאים בהם הקלה זמנית: חום לנוקשות בוקר, קור לאזור נפוח ורגיש.
- ליווי מקצועי. פיזיותרפיסט או רופא יכולים להתאים תוכנית לסוג הבעיה, וזה משנה יותר מכל אביזר.
אף אחד מהסעיפים האלה לא עובד מיידית, ואף אחד מהם לא נשמע מסקרן כמו צמיד. אבל זו התמונה הכנה.
אז יש בכלל סיבה לענוד צמיד נחושת?
יש, ולדעתנו כדאי שהיא תהיה הסיבה הנכונה.
צמיד נחושת הוא תכשיט יפה, חם בגוונו, ומשתנה עם הזמן בצורה שאנשים אוהבים. יש מי שעונד אותו בגלל המשמעות שמסורות שונות מייחסות לנחושת, בדיוק כמו שקורה עם אבן ההמטייט, ויש מי שפשוט מחובר למראה הגולמי שלו. שתי הסיבות לגיטימיות לחלוטין, והן לא דורשות מאף אחד להאמין בטענה שלא הוכחה.
מה שאנחנו לא נעשה זה למכור לכם תקווה. אם אתם שוקלים תכשיטי נחושת טהורה, קנו אותם בגלל שהם מוצאים חן בעיניכם ובגלל שנוח לכם איתם, ואל תוותרו בגללם על שום דבר אחר שאתם עושים למפרקים.
ואם בכל זאת בא לכם לנסות, אין בכך נזק. צמיד נחושת נחשב בטוח לענידה יומיומית אצל רוב האנשים, והמחיר של ניסיון הוא בעיקר מחיר התכשיט.
מה ההבדל בין צמיד נחושת רגיל לצמיד נחושת מגנטי?
לפני זה שווה להבהיר מונח שחוזר בכל דף מוצר בקטגוריה: המילה "רפואי" אינה סיווג רשמי ואינה מעידה על אישור כלשהו. הרחבנו על כך בנפרד במאמר על מה באמת אומרת המילה רפואי על צמיד נחושת.
ההבדל הוא פיזי ופשוט: בצמיד המגנטי משובצים מגנטים קטנים לאורך הפס הפנימי, בדרך כלל בין ארבעה לשמונה. הצמיד הרגיל הוא מתכת בלבד. מי שרוצה להבין איך המגנטים מושבים בפס, מה אומר מספר הגאוס שמופיע בדף המוצר ואיך מנקים צמיד כזה בלי להוציא אותם, יכול לקרוא את המדריך המלא על צמיד נחושת מגנטי.
מבחינת הראיות, שני הניסויים שתוארו למעלה בדקו במפורש גם את הצמידים המגנטיים, ואצלם התוצאה הייתה זהה: אין הבדל מול צמיד דמה. כלומר תוספת המגנטים לא שינתה את התמונה. מה שכן, צמידי הנחושת עם המגנטים הם לרוב כבדים ורחבים יותר, וזה שיקול נוח לגמרי לבחור לפיו.
הערה אחת שכן חשובה: מי שנושא קוצב לב או שתל רפואי אחר צריך להתייעץ עם הרופא לפני ענידת אביזר מגנטי, גם אם מדובר במגנטים חלשים.
למי צמיד נחושת פחות מתאים, ומתי הולכים לרופא?
ברוב המקרים אין כאן בעיה, אבל יש כמה מצבים שכדאי להכיר:
- עור רגיש. אדמומיות, גירוד או פריחה שנשארים גם אחרי הסרת הצמיד ושטיפת היד אינם הכתם הירוק הרגיל. לרוב מדובר ברגישות לניקל שמעורבב בסגסוגת, ולא לנחושת עצמה.
- מצבים רפואיים שקשורים להצטברות נחושת בגוף. אלה מצבים נדירים שרופא מאבחן, ובמקרה כזה יש להתייעץ לפני ענידה קבועה.
- ויתור על טיפול קיים. זו הנקודה החשובה מכולן. אין שום סיבה להפסיק תרופה, פיזיותרפיה או מעקב בגלל צמיד.
ופנו לרופא, בלי קשר לצמיד, אם יש כאב חד שהופיע פתאום, מפרק נפוח וחם למגע, חום, ירידה בתפקוד היומיומי או נוקשות בוקר ממושכת. אלה סימנים שדורשים אבחון ולא ניסוי וטעייה.
איך בוחרים צמיד נחושת ומה חשוב לדעת על התחזוקה?
אם החלטתם לענוד, כמה דברים פרקטיים שיחסכו אכזבה:
- נחושת טהורה או ציפוי. תכשיט מצופה נראה דומה בהתחלה, אבל הציפוי נשחק. נחושת טהורה מתכהה ומקבלת פטינה, וזה מראה שרבים דווקא אוהבים.
- צמיד פתוח או סגור. צמיד פתוח בלי סוגר נכנס ויוצא בשנייה, ולכן קל יותר להסיר אותו לפני מקלחת או אימון. בפועל זה מצמצם את הסימן הירוק.
- מידה. צמיד רפוי מדי מסתובב ומשתפשף, וצמיד הדוק מדי לא נעים. פס פתוח שאפשר לכוונן קצת סולח יותר.
- תחזוקה. ניגוב יבש בסוף היום ואחסון במקום סגור מאטים את ההתכהות. לניקוי יסודי מספיקים לימון ומלח.
ואם אתם קונים ולא בטוחים שקיבלתם בדיוק את החומר שהובטח לכם, זו שאלה שחוזרת בכל תחום התכשיטים. כתבנו עליה מדריך נפרד בהקשר של אבנים: איך בודקים אם אבן המטייט אמיתית.
בקטלוג שלנו תמצאו צמידי נחושת לגברים וצמידי נחושת לנשים בשני הסגנונות.
שאלות נפוצות
אז האם צמיד נחושת עוזר לכאבי פרקים או לא?
על פי הניסויים המבוקרים שנעשו עד היום, לא נמצאה לו השפעה מוכחת מעבר לצמיד דמה. מי שמרגיש איתו טוב יותר לא טועה בתחושתו, אבל אין בסיס להציג את זה כטיפול.
כמה זמן צריך לענוד עד שרואים שינוי?
אין פרק זמן כזה, כי לא הוכחה השפעה שאפשר למדוד. בניסוי מ-2013 כל אביזר נענד חמישה שבועות רצופים, וגם זה לא הספיק כדי להראות הבדל.
אפשר לענוד צמיד נחושת יחד עם תרופות למפרקים?
לא ידוע על קשר בין ענידת צמיד לבין תרופות, ולכן אין מניעה. מה שכן, אל תשנו מינון ואל תפסיקו טיפול בלי הרופא שרשם אותו.
באיזו יד נהוג לענוד צמיד נחושת?
המסורת הרווחת מדברת על היד הלא דומיננטית, בהנחה שהיא זזה פחות ומתחככת פחות. אין לכך בסיס נבדק, ומעשית עדיף פשוט לבחור את היד שנוח לכם איתה.
האם צמיד נחושת מתאים גם לדלקת מפרקים שגרונית?
הניסוי מ-2013 נערך דווקא על אנשים עם דלקת מפרקים שגרונית פעילה, ולא מצא השפעה. מבחינת בטיחות אין מניעה לענוד, אבל זה לא מחליף את המעקב הרפואי שהמצב הזה דורש.
אם זה לא עובד, למה עדיין מוכרים את זה?
כי צמיד נחושת הוא בראש ובראשונה תכשיט, ותכשיט לא צריך להוכיח יעילות רפואית כדי להיות שווה את הכסף. הבעיה מתחילה רק כשמוכרים אותו כפתרון לבעיה.
השורה התחתונה פשוטה: צמיד נחושת הוא פריט יפה עם היסטוריה ארוכה, והמחקר הטוב ביותר שיש לנו כרגע אומר שהוא לא משפיע על כאבי פרקים. אנחנו מעדיפים שתדעו את זה מאיתנו, ותבחרו תכשיט כי הוא מוצא חן בעיניכם.
צוות Healix