הצמיד המוזר הזה החזיר אותי למיטה שלי, אחרי שלוש שנים שכל לילה נגמר בשלוש בבוקר בכורסה בסלון

אם הלילה נקטע כל פעם בערך באותה שעה בגלל היד, יש לזה סיבה שאף רופא לא הסביר לי, וזאת גם הסיבה שהמזרן החדש ב-7,400 שקל לא שינה כלום.

כתבה שיווקית. בית · בריאות · שינה אחרי גיל 50. עדכון: הצמיד אוזל במלאי.

תלמידה בת 17 העירה אותי ברמזור בכניסה לחדרה.

היא אמרה בנימין, ירוק. ואז אמרה את זה שוב, וכבר לא בשקט. עצמתי עיניים לשתי שניות, אולי שלוש. לא נרדמתי לגמרי, אבל ידעתי מה קרה, והיא ידעה שאני יודע.

אחרי שהיא ירדה ישבתי לבד באוטו ולא הנעתי. חשבתי על דבר אחד. מה היה קורה אם במקום רמזור זה היה מעבר חצייה.

אני בנימין, בן 63, מדריך נהיגה בחדרה מ-1995. נשוי לרותי, שלושה ילדים וארבעה נכדים. שבעה שיעורים ביום, שישה ימים בשבוע, מתחיל בשבע בבוקר.

ואני מספר את זה כדי שיהיה ברור דבר אחד. הבעיה שלי אף פעם לא הייתה בעיניים. היא הייתה בלילה שלפני.

ככה נראה לילה רגיל אצלי בבית

אני נכנס למיטה באחת עשרה ונרדם מהר. להירדם אף פעם לא הייתה לי בעיה, וזה בדיוק מה שבלבל את כולם, כולל אותי.

בערך באחת ורבע אני מתעורר. לא מסיוט, לא מרעש, ולא כי אני צריך לשירותים. אני מתעורר כי כף היד הימנית מרגישה כאילו מישהו ישב עליה. משהו כבד וצורב מהפרק עד האצבעות.

אני שוכב בחושך ומזיז אותה. מוציא מתחת לכרית, פותח וסוגר אגרוף, משאיר אותה תלויה מחוץ למיטה. אחרי שבע דקות זה משתחרר ואני נרדם שוב. בערך בשלוש ועשרים זה חוזר.

ואז אני קם, לוקח את הכרית והשמיכה, ועובר לכורסה בסלון, כי שם היד תלויה למטה. בארבע וחצי אני יושב שם ער לגמרי, ובחמש אני כבר במטבח שם קומקום, כי אין טעם.

רותי ישנה קל. בפעם הראשונה שקמתי היא שאלה מה קרה, ובשלישית כבר לא שאלה. ובשלב מסוים הבנתי שאני מרים את השמיכה כמו גנב ומתגנב מהמיטה של עצמי. זה הפריע לי יותר מהכאב.

מה שניסיתי בשלוש שנים, לפי הסדר

• מזרן חדש ב-7,400 שקל, כי המוכר אמר שאני מרגיש את התנועות של רותי.
• שתי כריות אורתופדיות שונות, אחת מהן בצורת גל. עוד 600 שקל.
• הפסקתי קפה אחרי שתיים בצהריים, והפסקתי לאכול אחרי שמונה.
• כדור שינה מרופא המשפחה. הוא באמת עבד, במובן הזה שלא קמתי. אבל בבוקר הייתי כבד כמו שק חול, ואני יושב שבע שעות ביום ליד נהג שלומד. הפסקתי אחרי תשעה ימים.

ביקשתי הפניה למרפאת שינה וקיבלתי תור לעוד חמישה חודשים. ובינתיים החיים שלי התכווצו בשקט. הזזתי את השיעור הראשון משבע לתשע, וזה עלה לי בשני שיעורים ביום. בפסח כל המשפחה נסעה לצפון ואמרתי שאני נשאר בגלל טסטים. לא היו טסטים.

השיחה שהפכה לי את זה על הראש

מדריכי נהיגה מחכים הרבה במגרש הטסטים. ושם עומד ז'ק בן חמו, מדריך מנתניה בן 71, שעושה תשעה שיעורים ביום ויוצא אחרון. באמצע ספטמבר הוא הסתכל עליי ואמר משפט שקצת העליב אותי: בנימין, אתה נראה יותר גרוע ממני, ואני מבוגר ממך בשמונה שנים.

צחקתי, ואז, אני לא יודע למה, סיפרתי לו הכל. על היד, על שלוש ועשרים, ועל המזרן ב-7,400 שקל.

הוא לא הגיב מיד. שתה מהקפה שלו ושאל שתי שאלות. אתה מתעורר בערך באותן שעות כל לילה? אמרתי כן. וכשאתה קם ומנער את היד, אחרי כמה דקות זה עובר? אמרתי בערך שבע.

הוא הניח את הכוס על מכסה המנוע ואמר: אז אני אגיד לך משהו שלקח לי ארבע שנים להבין, ואף רופא לא אמר לי אותו. היד שלך לא כואבת בלילה כי עבדת איתה ביום. היא כואבת כי בלילה היא לא זזה.

לא הבנתי, אז הוא פירק לי את זה. כל היום אני סוגר ופותח את היד בלי לספור. הגה, ידית הילוכים, בלם יד, מפתח, דלת. כל סגירה של אגרוף היא לחיצה שדוחפת דם ונוזלים דרך הפרק ומוציאה משם מה שצריך לצאת. היד היא משאבה קטנה שעובדת כל היום בלי שאני יודע.

ואז אני נכנס למיטה, והיד שוכבת שש שעות בלי לזוז. אין לחיצות, הזרימה יורדת, והנוזל שהיה אמור להתפנות נשאר. נוצרת נפיחות קטנה שאני בכלל לא רואה בעין, בתוך החלל הצר של פרק כף היד. ובחלל הזה עובר עצב שאין לו לאן לזוז, אז הוא נלחץ.

וזה מה שמעיר אותי. לא כאב שהתחיל פתאום, אלא לחץ שהצטבר לאט לאורך שעה וחצי. ולכן זה עובר אחרי שבע דקות של ניעור, כי אני מחזיר את הזרימה ועושה לעצמי את מה שהגוף היה אמור לעשות לבד.

בפעם הראשונה בשלוש שנים מישהו הסביר לי למה אני מתעורר בשלוש ועשרים.

הסיבה שכלום לא עבד

ואז ז'ק אמר את החלק שבאמת לא ידעתי. נחושת היא לא קישוט, זה חומר שהגוף עובד איתו. הוא משתמש בו כדי לשמור על הדפנות של כלי הדם הקטנים גמישות, בדיוק אלה שמזינים אזור כמו פרק כף היד. כשהחומר חסר, הזרימה בקצוות יורדת עוד.

ויש גיל, בערך חמישים, שממנו והלאה הקיבה מפסיקה למשוך נחושת מהאוכל כמו קודם. לא משנה כמה נקי אוכלים, ולא משנה מה כתוב על צנצנת הוויטמינים במטבח, כי התוסף עובר דרך אותה קיבה בדיוק. בגלל זה זה מתחיל דווקא בגילאים האלה ומחמיר לאט, ולא ביום אחד.

ואז הוא אמר את המשפט שסידר לי את הראש. הוא אמר: לא חסרה לך נחושת בצלחת. חסרה לך נחושת בדם.

ואמר שיש דרך אחת שעוקפת את הקיבה לגמרי. העור.

למה דווקא פרק כף היד, ולמה מגנטים

פרק כף היד הוא המקום שבו כלי הדם עוברים הכי קרוב לפני העור. זאת הסיבה שמודדים שם דופק. נחושת אדומה טהורה שנוגעת בעור שם נספגת פנימה ונכנסת לדם, ומשם מגיעה לכל הגוף. ז'ק אמר את זה בשפה שלי: פרק כף היד זה לא היעד, זאת הכניסה לכביש המהיר. אתה עולה בחדרה ויורד איפה שבא לך.

ושלוש שורות המגנטים בצד הפנימי הן לא קישוט ולא קמע, והן גם לא עושות עבודה קטנה יותר מהנחושת. הן עושות בדיוק את העבודה שבלעדיה שום דבר לא קורה. נחושת שמונחת על עור שקט כמעט לא נכנסת פנימה. המגנטים מגבירים את הזרימה בדיוק באזור המגע, וזאת הדלת שדרכה הנחושת עוברת.

זה גם ההבדל האמיתי בין הצמיד הזה לבין צמיד נחושת מדוכן בשוק בארבעים שקל. שם יש נחושת ואין שום דבר שיכניס אותה פנימה. המקום שבו עונדים אותו הוא לא בחירה עיצובית, הוא כל המנגנון. צמיד מעל שרוול לא עושה כלום, וגם צמיד מצופה או מסגסוגת זולה, כי אין ממה להיספג.

ואז ז'ק שאל שאלה שגרמה לי להזמין באותו ערב. מה הורג אוטו יותר, נסיעה או עמידה? אמרתי לו עמידה. אוטו שנוסע מגיע ל-400 אלף קילומטר, ואוטו שעומד חודשיים בחניה מקבל מצבר מת וגומיות מיובשות. אף אחד לא שחק אותו, הוא פשוט עמד. והוא אמר: היד שלך בלילה היא אוטו בחניה.

איך אפשר לדעת אם זאת השינה מהסוג שמגיב

אני לא רופא, אבל אחרי שלוש שנים ההבדל די ברור.

אם רוב הסימנים נופלים בצד של כנראה לא זה, עדיף לחסוך את הכסף וללכת לבדוק. ואם רוב הסימנים בצד השני, שווה להמשיך לקרוא.

מה שחיפשתי באינטרנט, ומה הכריע

אני מאמין בבלמים ובלחץ אוויר בגלגלים, לא בקמעות ולא בצמידים. אמרתי את זה לז'ק בפנים, והוא לא נעלב. הוא אמר: גם אני חשבתי ככה ב-2016.

באותו ערב ישבתי שעתיים מול המחשב. קבוצות פייסבוק, פורומים, סרטונים. חצי מהאנשים כתבו שזאת אמונה תפלה של סבתות. החצי השני סיפר סיפורים שקשה להתעלם מהם.

אני לא מנסה לנצח בוויכוח הזה. יש 60 יום להחזיר, וזה כל מה שהיה צריך כדי שאסכים לנסות.

למה Healix ולא צמיד מהשוק

ז'ק אמר לי לרשום את השם, כי הוא מזמין רק משם ולא מחפש כל פעם מחדש. אלה ארבעת הדברים שהכריעו גם אצלי.

• נחושת אדומה טהורה 99.9 אחוז, לכל העובי, לא מצופה ולא סגסוגת. יש תעודת טוהר, ואפשר לבקש ולראות אותה.
• שלוש שורות מגנטים ניאודימיום בצד הפנימי, ולא מגנט אחד לראווה.
• 60 יום ניסיון עם החזר כספי מלא, גם אחרי שענדת אותו כל יום.
• משלוח חינם, ויש עם מי לדבר אם משהו לא בסדר.

ציפוי יורד אחרי חצי שנה ורואים את זה על היד. וז'ק אמר משפט שנשאר איתי: מי שמוכר קמע לא נותן לך חודשיים לבדוק אותו. מי שמוכר קמע נעלם.

הפנקס שלי, כמו שרשמתי בו

יש לי פנקס של שיעורים, ובסוף שלו דפים ריקים. מהיום שהזמנתי רשמתי שם כל בוקר מספר אחד. כמה פעמים קמתי.

ודבר אחד שכדאי לדעת מראש, כי הוא הפחיד אותי. אחרי שבועיים הופיע כתם ירקרק על העור מתחת לצמיד. זה יורד עם מים וסבון, וזה בדיוק הסימן שהנחושת נספגת. אצלי זה היה חזק בהתחלה ואז כמעט נעלם.

זה לא כדור. הנה מה שקורה ומתי

• שבוע 1. הגוף מתחיל לספוג. רוב האנשים לא מרגישים שום דבר, וזה נורמלי לגמרי.
• שבועות 2 עד 3. הסימן הראשון הוא בדרך כלל התעוררות אחת פחות, או ניעור של ארבעים שניות במקום שבע דקות.
• שבועות 4 עד 6. כאן מגיע הלילה הראשון מקצה לקצה. בדרך כלל הוא בודד, ואחריו עוד לילה גרוע.
• שבועות 6 עד 8. מתעוררים בבוקר במיטה ולא בכורסה, וזה כבר הופך לרגיל.

בגלל זה נתנו 60 יום ולא 14. בשבועיים אי אפשר לדעת.

מה אנשים אחרים מספרים

ההצעה

צמיד בודד 249.90 שקל. זוג 399.90 שקל, וזה מה שרוב האנשים לוקחים, אחד לכל יד או אחד לבן זוג. דגם לו ולה 329.90 שקל. משלוח חינם, ומגיעה תעודת טוהר על הנחושת לכל מי שמבקש.

60 יום ניסיון. עונדים כל יום. אם לא קרה כלום, מחזירים ומקבלים את כל הכסף בחזרה.

שאלות שחוזרות

שני מסלולים קדימה

בשני המסלולים עובר חצי שנה. ההבדל היחיד הוא איפה תהיה בסוף שלה.

עדכון. המחסן בארץ והמשלוחים מגיעים תוך כמה ימים, אבל הדגמים הפופולריים נגמרים מהר.

שאלות מהתגובות

המידע בכתבה אינו ייעוץ רפואי. התוצאות אישיות ומשתנות מאדם לאדם. מי שנוטל תרופות או מתמודד עם מצב רפואי מתמשך יתייעץ עם הרופא שלו.