הצמיד המוזר הזה הזיז לי את היד אחרי חצי שנה שהיא הייתה תקועה, כשכולם כבר אמרו לי שהגעתי לתקרה שלי

הגבס ירד בינואר, הצילום היה מצוין, והיד עדיין לא הייתה היד שלי. יש לזה סיבה שאף אחד לא הסביר לי, וזאת גם הסיבה שהתרגילים הפסיקו לעבוד אחרי חודשיים.

כתבה שיווקית. בית · בריאות · החלמה אחרי שבר. הצמיד אוזל במלאי.

בחור בן 19 שעובד אצלי בשטיפת כלים פתח לי צנצנת לימונים כבושים מול כל המטבח.

עמדתי שם עם מגבת על הכתף, טבח ראשי 34 שנה, וחיכיתי שהוא יגמור. הוא פתח אותה בשתי שניות ולא אמר כלום. וזאת בדיוק הבעיה, שהוא לא אמר כלום. לקח לי אותה מהיד כאילו זה הכי טבעי בעולם, פתח, החזיר, וחזר לכיור.

אני רפי, בן 57, טבח ראשי במסעדת דגים בטבריה. התחלתי במטבחים בגיל 23 ולא עשיתי שום דבר אחר. נשוי לאורה, שלוש בנות, והקטנה מתחתנת בפברואר.

בדצמבר נפלתי משרפרף במחסן. עליתי לקחת ארגז שמן זית, השרפרף התנדנד, ואני הושטתי יד קדימה כמו כל אחד. שבר בפרק כף היד הימנית, שישה שבועות בגבס.

מה שאף אחד לא מספר לך לפני שנשברת

ביום שמורידים את הגבס אתה בטוח שנגמר. אתה מסתכל על היד והיא לא היד שלך. דקה יותר מהשנייה, העור מקומט, והיא לא מתיישרת עד הסוף וגם לא מתכופפת.

הצילום שעשו באותו יום היה מצוין. האורתופד אמר לי מילה במילה: העצם התאחתה יפה מאוד. וזה נכון, וזה גם לא עזר לי בשום דבר.

ובמטבח זה נראה ככה. בבוקר היד נפוחה בכמה מילימטרים שרק אני מרגיש. טבעת הנישואים לא נכנסת עד אחרי אחת עשרה, אז הפסקתי לשים אותה. אני צריך עשרים דקות של מים חמים עד שהיא מתחילה לעבוד.

מחבת של 28 סנטימטר עם שני קילו דג בפנים, בזרוע ישרה, כדי להפוך. את התנועה הזאת אני עושה חמישים פעם במשמרת, שלושים וארבע שנה. הפסקתי בפברואר. עכשיו עושה אותה הסו שף שלי, ילד בן 31, ואני עומד לידו ואומר מתי.

וצנצנות אני לא פותח. לא בעבודה וגם לא בבית. אורה פותחת לי ולא אומרת מילה, וזה גרוע יותר מזה שהיא תגיד.

מה שניסיתי בחצי שנה, לפי הסדר

• 12 טיפולי פיזיותרפיה מקופת חולים. הלכתי לכולם ולא פספסתי אחד.
• בטיפול הראשון מדדו לי כוח אחיזה במכשיר. יד ימין, זאת שנשברה, 19 קילו. שמאל, 42.
• בטיפול האחרון מדדו שוב. 22 קילו. שלושה קילו בשלושה חודשים.
• ארבעה תרגילים מדף מצולם. גומייה, כדור לחיצה, ומתיחה לאחור. בוקר וערב, שמונה שבועות. אחר כך עוד חודש, ואז עוד שלושה.
• משחות וקומפרסים חמים, וכל מה שאמרו לי בבית מרקחת.

הפיזיותרפיסטית אמרה לי את האמת שלה: רפי, מבחינת טווח תנועה הגעת לתקרה, מכאן זה תרגילים בבית. יצאתי עם תחושה שסגרו לי דלת ואמרו תודה. ובאפריל הבעלים של המסעדה הציע לי בעדינות לקחת את ההזמנות והספקים, כאילו זאת קידום. אני יודע מה זה. זה להוריד אותי מהקו.

השיחה שהפכה לי את זה על הראש

מוטי בן הרוש מביא לנו בשר ארבע פעמים בשבוע. קצב בן 70, שעדיין מפרק כתף של טלה לבד בחדר קירור בחמש בבוקר.

באותו בוקר ניסיתי להעביר ארגז פנימה והחלפתי ידיים באמצע. מוטי ראה, סחב את הארגז בעצמו, ואז נשען על הטנדר ואמר: רפי, מתי שברת?

לא אמרתי לו שנפלתי, הוא ידע לבד. אמרתי בדצמבר, שישה שבועות גבס. הוא שאל: ומאז זה תקוע? אמרתי כן. הוא שאל: כמה חודשים השתפרת ואז עצרת? וזה בדיוק מה שקרה. חודשיים של שיפור, ואז קיר.

הוא הוציא סיגריה ולא הדליק אותה, וזה מה שאמר. הגבס לא רק החזיק לך את העצם, הוא גם עצר לך את היד שישה שבועות. וכשיד לא זזה, מה שנעצר זה לא רק השריר. זאת הזרימה.

שאלתי איך זה קשור אם העצם התאחתה, והוא דיבר אליי בשפה של מטבח. כל תנועה של היד היא משאבה. כל סגירת אגרוף דוחפת דם ונוזלים דרך האזור ומוציאה מה שצריך לצאת. עכשיו תנעל יד בגבס שישה שבועות. אין סגירות ואין תנועה, והזרימה יורדת דרמטית.

והרקמה הרכה שעוטפת את הגידים נהיית עבה ותפוסה. והנפיחות של הבוקר היא לא שארית מהשבר, היא סימן שהאזור עדיין לא מתנקז כמו שצריך.

ואז מוטי אמר את המשפט שבגללו אני כותב את זה. אתה מכיר סיר שנשרפה לו התחתית. אתה יכול לקרצף אותו מבחוץ עם ספוג ברזל עד שהיד תיפול. זאת הפיזיותרפיה. מה שבאמת פותח סיר שרוף זה השריה. משאירים במים לילה שלם וזה עובד מבפנים. היד שלך צריכה השריה, וההשריה של יד זאת זרימת דם.

ארבעה חודשים אף אחד לא הסביר לי למה זה נתקע, כולם אמרו זה לוקח זמן. והוא הסביר את זה בשלושה משפטים על יד טנדר.

הסיבה שכלום לא עבד

ואז הוא אמר לי את החלק שבאמת לא ידעתי. נחושת היא לא קישוט אלא חומר שהגוף עצמו עובד איתו. הוא לוקח נחושת כדי לתקן את הסיבים הגמישים ברקמה ואת הדפנות של כלי הדם הקטנים שמזינים אזור כמו פרק כף היד. כלומר דווקא אחרי שבר, כשהגוף צריך את החומר הזה יותר מתמיד, הוא הכי חשוף לחוסר.

ויש גיל, בערך חמישים, שממנו והלאה הקיבה מפסיקה למשוך נחושת מהאוכל כמו קודם. לא משנה כמה נקי אוכלים ולא משנה מה כתוב על צנצנת הוויטמינים, כי התוסף עובר דרך אותה קיבה. מוטי אמר: ובגלל זה בן 30 שנשבר חוזר תוך שלושה חודשים, ובן 57 נתקע.

ואז הוא אמר את המשפט שסידר לי את הראש. הוא אמר: לא חסרה לך נחושת בצלחת. חסרה לך נחושת בדם.

ואמר שיש דרך אחת שעוקפת את הקיבה לגמרי. העור.

למה דווקא פרק כף היד, ולמה מגנטים

פרק כף היד הוא המקום שבו כלי הדם עוברים הכי קרוב לפני העור. זאת הסיבה שמודדים שם דופק. נחושת אדומה טהורה שנוגעת בעור שם נספגת ונכנסת לדם, ומשם מגיעה לכל מקום שהגוף צריך אותה בו. מוטי אמר את זה בשפה שלי: אתה זורק מלח לפינה אחת של הסיר, ואחרי דקה הוא בכל המרק.

ושלוש שורות המגנטים בצד הפנימי הן לא קישוט ולא קמע, והן גם לא עושות עבודה קטנה יותר מהנחושת. הן עושות בדיוק את העבודה שבלעדיה שום דבר לא קורה. נחושת שמונחת על עור שקט כמעט לא נכנסת פנימה. המגנטים מגבירים את הזרימה בדיוק באזור המגע, וזאת הדלת שדרכה הנחושת עוברת.

זה גם ההבדל האמיתי בין הצמיד הזה לבין צמיד נחושת מדוכן בשוק בארבעים שקל. שם יש נחושת ואין שום דבר שיכניס אותה פנימה. המקום שבו עונדים אותו הוא לא בחירה עיצובית, הוא כל המנגנון. צמיד מעל שרוול לא עושה כלום, וגם צמיד מצופה או מסגסוגת זולה, כי אין ממה להיספג.

ואצלי זה יצא בדיוק המקום שנשבר. המגנטים עובדים רק על האזור שהם נוגעים בו, וזה בדיוק האזור שהיה נעול בגבס.

איך אפשר לדעת אם זאת יד מהסוג שמגיב

אני לא רופא, אבל אחרי חצי שנה בתוך זה ההבדל די ברור.

אם רוב הסימנים נופלים בצד של כנראה לא זה, עדיף ללכת לבדוק. ואם רוב הסימנים בצד השני, שווה להמשיך לקרוא.

מה שחיפשתי, ומה בסוף הכריע

כשמוטי הפשיל את השרוול והראה לי צמיד נחושת כבד, הראש שלי עשה גלגל עיניים. אני מאמין באש, במלח ובסכין חדה, לא בצמידים. אמרתי לו את זה בפנים והוא לא נעלב. הוא אמר: גם אני חשבתי ככה בגיל 63, כששברתי מרפק בחדר קירור.

באותו ערב ישבתי שעה מול הטלפון. קבוצות פייסבוק, פורומים, סרטונים. חצי מהאנשים כתבו שזאת אמונה תפלה, והחצי השני סיפר סיפורים שקשה להתעלם מהם.

אני לא מנסה לנצח בוויכוח הזה. יש 60 יום להחזיר, וזה כל מה שהיה צריך כדי שאסכים לנסות.

למה Healix ולא צמיד מהשוק

מוטי אמר לי לרשום את השם, כי הוא מזמין רק משם שבע שנים. אלה ארבעת הדברים שהכריעו גם אצלי.

• נחושת אדומה טהורה 99.9 אחוז, לכל העובי, לא מצופה ולא סגסוגת. יש תעודת טוהר, ואפשר לבקש ולראות אותה.
• שלוש שורות מגנטים ניאודימיום בצד הפנימי, ולא מגנט אחד לראווה.
• 60 יום ניסיון עם החזר כספי מלא, גם אחרי שענדת אותו כל יום.
• משלוח חינם, ויש עם מי לדבר אם משהו לא בסדר.

ציפוי נשחק תוך חצי שנה ורואים את זה על היד. ומוטי אמר משפט שנשאר איתי: מי שמוכר קמע לא נותן לך חודשיים לבדוק אותו. מי שמוכר קמע נעלם.

היומן שלי, כמו שרשמתי אותו

ודבר אחד שכדאי לדעת מראש, כי הוא הפחיד אותי. אחרי שבועיים הופיע כתם ירקרק על העור מתחת לצמיד. זה יורד עם מים וסבון, וזה בדיוק הסימן שהנחושת נספגת. אצלי זה היה חזק בהתחלה וכמעט נעלם אחרי חודש.

זה לא כדור. הנה מה שקורה ומתי

• שבוע 1. הגוף מתחיל לספוג. רוב האנשים לא מרגישים שום דבר, וזה נורמלי לגמרי.
• שבועות 2 עד 3. הסימן הראשון הוא בדרך כלל הנפיחות של הבוקר. טבעת שנכנסת שעתיים מוקדם יותר, או שעון בחור אחד פנימה.
• שבועות 4 עד 6. כאן זזה התנועה. משהו שעושים חמישים פעם ביום מגיע קצת יותר רחוק.
• שבועות 6 עד 8. הכוח. משהו כבד שכבר ויתרת עליו, ופתאום היד עושה אותו.

בגלל זה נתנו 60 יום ולא 14. בשבועיים אי אפשר לדעת.

מה אנשים אחרים מספרים

ההצעה

צמיד בודד 249.90 שקל. זוג 399.90 שקל, וזה מה שרוב האנשים לוקחים, אחד לכל יד או אחד למישהו קרוב. דגם לו ולה 329.90 שקל. משלוח חינם, ומגיעה תעודת טוהר לכל מי שמבקש.

60 יום ניסיון. עונדים כל יום. אם לא קרה כלום, מחזירים ומקבלים את כל הכסף בחזרה.

שאלות שחוזרות

שני מסלולים קדימה

בשני המסלולים עובר חצי שנה. ההבדל היחיד הוא איפה תהיה בסוף שלה.

עדכון. המחסן בארץ והמשלוחים מגיעים תוך כמה ימים, אבל הדגמים הפופולריים נגמרים מהר.

שאלות מהתגובות

המידע בכתבה אינו ייעוץ רפואי. התוצאות אישיות ומשתנות מאדם לאדם. מי שנוטל תרופות או מתמודד עם מצב רפואי יתייעץ עם הרופא שלו.