הצמיד המוזר שהוריד לי את הצריבה בכפות הרגליים בלילה, אחרי שש שנים

אני בן 64, יש לי סוכרת 17 שנה ושש שנים של עקצוצים, צריבה וחוסר תחושה בכפות הידיים והרגליים. יש סיבה אחת שאף אחד לא הסביר לי, ובגללה כלום לא החזיק.

דרכתי על בורג בחצר ביום שישי בבוקר, והמשכתי להסתובב איתו ברגל שעה וחצי.

גיליתי את זה רק כשהנכדה שלי שאלה למה יש כתמים אדומים על המרצפות במטבח.

הבורג היה בורג של קרש, בערך שני סנטימטרים. הרמתי דלי, זזתי אחורה, ודרכתי עליו. לא הרגשתי כלום. לא כאב, לא צריבה, אפילו לא לחץ.

במוקד קיבלתי חיסון טטנוס וניקוי. והרופא אמר לי משפט שאני לא מצליח להוציא מהראש.

אמרתי לו שאני מבין. לא באמת הבנתי. עד היום ההוא לא באמת הבנתי.

קוראים לי פנחס. אני בן 64, גר ביבנה, ועבדתי 38 שנה כמסגר רתך. יש לי סוכרת סוג 2 כבר 17 שנה.

הסיפור לא מתחיל בחצר. הוא מתחיל שש שנים קודם, כשהתחילו לי עקצוצים בקצות האצבעות של הרגליים בלילה. חשבתי שזה מהנעליים. קניתי אחרות. זה נשאר.

אחר כך זה נהיה צריבה. לא כאב רגיל, צריבה. כאילו מישהו שם לי את כפות הרגליים על אספלט חם באוגוסט, ואני במיטה בפברואר. זה מתחיל בעשר ומחריף עד שתיים, כשהבית נהיה שקט.

אחרי שנתיים זה עבר גם לידיים. בקבוק שאני לא מצליח לפתוח, כפתור חולצה שלוקח דקה וחצי, מטבע שנופל לי מהיד בקופה בסופר.

והכי גרוע זה המים. רחל, אשתי, לא נותנת לי לפתוח את הברז החם לבד כבר ארבע שנים. פעם אחת שטפתי סיר במים רותחים כמעט דקה, ורק כשהיא צעקה מה הריח הזה הוצאתי את היד וראיתי שהיא אדומה כמו סרטן. את עבודות המסגרות הפסקתי באותו חודש.

מה כבר ניסיתי, ובכמה זה עלה לי

• נוירולוג בקופה ובדיקת EMG, כזאת שנועצים בה מחטים בשריר 40 דקות.
• גבפנטין. התחלנו על 300 מיליגרם, לא עשה כלום, עלינו ל-600 ואז ל-900. הצריבה נשארה אותו דבר, ובמקום זה התחלתי ללכת בתוך ערפל עד הצהריים. הפסקתי בידיעת הרופא.
• זריקות B12, אחת לשבוע ואחר כך אחת לחודש.
• משחה עם קפסאיצין, שזה פלפל חריף, שצורבת אותך כדי להסיח את הדעת מהצריבה.
• קרם מנטול ב-89 שקל שעבד 20 דקות, ואז גרביים מיוחדות, ואז בלי גרביים.

אם מחברים הכל, בערך 4,300 שקל על דברים שלא עשו כלום. בלי לספור את הלילות.

יש לי כיסא פלסטיק לבן במרפסת השירות וקערה גדולה. בפברואר ישבתי שם בשתיים ארבעים בלילה עם הרגליים במים קרים, כי זה הדבר היחיד שהוריד את הצריבה.

השיחה שהתחילה בסדנת נעליים באזור התעשייה באשדוד

בסוף מרץ קיבלתי הפניה מהקופה לנעליים אורתופדיות. מעבדה קטנה באזור התעשייה באשדוד, מעל מוסך של פחחות. מי שמדד לי את הרגליים היה בוריס, בן 71, שעלה מקישינב ב-1991 ולפני זה עבד שם עם עור 18 שנה.

הוא הושיב אותי, שם על הרצפה קופסה עם קצף וביקש שאדרוך בפנים 30 שניות. ואז לקח לי את היד להסתכל על הציפורניים, תנועה אוטומטית של מי שעושה את זה חמישים פעם בשבוע. הוא החזיק אותה שתי שניות ואמר: היד שלך קרה כמו של דג. באוגוסט.

אמרתי שהידיים שלי תמיד קרות. הוא אמר: אני יודע, אני מודד רגליים של אנשים כמוך 40 שנה. ואז שאל שאלה שנשמעה לי לא קשורה: אתה אוכל בסדר? אמרתי שאשתי מבשלת כמו שצריך ושאני לוקח מה שהרופא אמר.

ואז הרים את השרוול והראה לי צמיד נחושת. כבד, כהה, מלוכלך מהעבודה. הוא אמר שיש לו כזה שש שנים, ושהידיים שלו התחילו לרדת בגיל 63.

אמרתי לו: בוריס, אתה עומד למכור לי נעליים ב-1,400 שקל ועכשיו אתה מספר לי על צמיד. הוא אמר: אני לא מוכר לך כלום ולא מקבל על זה שקל. ואז הסביר לי בשתי דקות.

הסיבה שכלום ממה שניסיתי לא באמת עבד

נחושת היא מינרל שהגוף צריך בשביל רקמת חיבור, גידים, מפרקים וכלי דם. בלעדיו הרקמות והצינורות האלה לא מתחזקים ולא מתחדשים כמו שצריך.

אבל אחרי גיל 50, ואצל חלק הרבה לפני, חומצת הקיבה יורדת והמעי סופג פחות טוב. כמעט כל הנחושת שאדם אוכל עוברת דרכו והולכת. בגלל זה אפשר לאכול נכון, לעשות בדיוק מה שאמרו, ועדיין להיות בחוסר.

ואז הוא הוסיף משפט שסידר לי את התמונה. הדם הוא זה שמביא חמצן לקצוות, והקצוות הם המקום הכי רחוק מהלב. כפות ידיים וכפות רגליים. הם הראשונים שנשארים בלי.

עבדתי 38 שנה עם ברזל, ובראש שלי זה נפל מיד. מחממים פינה אחת של פלטה וכל הפלטה מתחממת. ואז הוא אמר שיש דרך אחת שעוקפת את הקיבה. העור.

למה דווקא פרק כף היד, ולמה בכלל צריך מגנטים

פרק כף היד הוא המקום בגוף שבו כלי הדם עוברים הכי קרוב לפני העור. זו הסיבה שמודדים שם דופק ושמדביקים שם מדבקות של תרופות. נחושת אדומה טהורה 99.9 אחוז שנוגעת בעור שם נספגת פנימה ומגיעה לדם, ומהדם לכל מקום, גם לקצוות.

שאלתי למה בכלל צריך מגנטים אם הנחושת עושה את העבודה.

המגנטים יושבים על הצד הפנימי של הפרק, ממש מעל העורק, במקום היחיד בגוף שבו כלי הדם עוברים מתחת לעור בלי שריר ובלי שומן. שם הם פותחים את הזרימה ושם הנחושת נכנסת. בלעדיהם היא נשארת בחוץ. ואז הוא אמר את המשפט שבגללו לא קניתי מדוכן בשוק.

והוסיף: המקום שבו עונדים אותו הוא לא בחירה עיצובית, הוא כל המנגנון. צמיד מעל שרוול לא עושה כלום, וגם צמיד מצופה או מסגסוגת זולה, כי אין ממה להיספג. והמשפט האחרון שלו: הרגליים שלך לא ירגישו את זה מחר. תן לזה חודשיים.

זה לא מגיב לכל אחד, וככה בדקתי את זה על עצמי

בוריס אמר לי במפורש שזה לא עובד על כולם, ושהוא ראה גם אנשים שחזרו ואמרו שלא קרה כלום. אז כתבתי לעצמי שתי רשימות.

אם רוב מה שמוכר נמצא ברשימה השנייה, אני הייתי חוסך את הכסף. ואם יש פצע פתוח או אודם בכף הרגל, הדבר היחיד שעושים היום זה ללכת לרופא. אני אומר את זה כמו מי שדרך על בורג ולא הרגיש.

אם הרשימה הראשונה נשמעת מוכרת, שווה להמשיך.

ישבתי ערב שלם וחיפשתי למה זה שטויות

יצאתי מהמעבדה וצחקתי כל הדרך הביתה. סיפרתי לרחל שהזקן מאשדוד מוכר לי נחושת, והיא אמרה שאני צריך להפסיק לדבר עם זרים. אחרי שלושה שבועות ישבתי ערב שלם מול המחשב. חצי מהאנשים כתבו שזאת אמונה תפלה. החצי השני סיפר סיפורים שקשה להתעלם מהם.

אני לא באתי לנצח פה בוויכוח, ואני לא יודע להסביר את זה. בסוף הזמנתי בלילה של שתיים ארבעים, זה עם הקערה במרפסת, ב-3:10 לפנות בוקר.

למה בסוף קניתי את הצמיד הזה ולא אחד מהשוק

השוויתי כמה דברים לפני שהוצאתי כסף, ובסוף הזמנתי מ-Healix. ארבעה דברים הכריעו אצלי.

• נחושת אדומה טהורה 99.9 אחוז, לא מצופה ולא סגסוגת, עם תעודת טוהר. בשוק מוכרים המון אבץ מצופה שנראה אותו דבר.
• שלוש שורות מגנטים ניאודימיום בצד הפנימי בדגם של הגברים, לא מגנט אחד לראווה.
• 60 יום ניסיון עם החזר כספי מלא, גם אחרי שענדת כל יום.
• משלוח חינם, ואפשר לדבר עם בן אדם בטלפון.

לקחתי זוג ב-399.90 במקום צמיד בודד ב-249.90. אחד לי ואחד לרחל, כי לה יש ידיים קרות מגיל 30 והיא ישנה עם גרביים גם ביולי.

היומן שלי, בלי לייפות

זה לא כדור. הנה מה שקורה ומתי

• שבוע 1. הגוף מתחיל לספוג. רוב האנשים לא מרגישים שום דבר, וזה נורמלי.
• שבועות 2 עד 3. הסימן הראשון הוא בדרך כלל הידיים בבוקר. פחות קור, יותר חום.
• שבועות 4 עד 6. כאן רוב האנשים מדווחים על השינוי שאפשר לשים עליו את האצבע. אצלי זה היה מספר הקימות בלילה.
• שבועות 6 עד 8. הצריבה לא נעלמה. היא ירדה.

בגלל זה נתנו 60 יום ולא 14. בשבועיים אי אפשר לדעת, ובוריס אמר לי את זה לפני שקניתי.

והחלק שבלעדיו כל מה שכתוב פה למעלה לא שווה כלום

אני לא מוכר לאף אחד נס. העקצוצים ברגליים לא נעלמו. הם שם, כל יום, בערב.

אני עדיין מודד סוכר פעמיים ביום, עדיין לוקח את כל הכדורים שהרופא נתן, ולא הפסקתי ולא שיניתי שום דבר בלי לשאול אותו. הצמיד הוא לא תרופה, הוא לא מרפא כלום, והוא לא בא במקום טיפול או מעקב.

וגם לא הפסקתי לבדוק את כפות הרגליים כל ערב עם המראה של רחל, מאז שלחבר שלי אלי נפצעה הבוהן והוא איבד שתי אצבעות. שום צמיד לא בא במקום הבדיקה הזאת.

מה שהוא כן עשה, לפי הפנקס ולפי הלילות, הוא הוריד את הצריבה לרמה שאפשר לחיות איתה, החזיר לי ידיים חמות בבוקר, והוציא אותי מהכיסא במרפסת. ובחודשים האחרונים הרגשתי אבן קטנה בסנדל בשנייה שהיא נכנסה, במקום שתשב שם עד הערב.

מה אחרים מספרים

מה אני עונד, וכמה זה עולה

צמיד בודד 249.90 שקל. זוג 399.90 שקל, וזה מה שרוב האנשים לוקחים. דגם לו ולה 329.90 שקל.

משלוח חינם. 60 יום ניסיון, ואם לא הרגשת כלום מודיעים ומקבלים את כל הכסף בחזרה, בלי לריב. תעודת טוהר זמינה לכל מי שמבקש.

שאלות שחוזרות אליי הכי הרבה

שני מסלולים קדימה

בשני המסלולים עוברת חצי שנה. ההבדל היחיד הוא איפה תהיה בסוף שלה.

עוד דבר. המחסן בישראל והמשלוח מגיע תוך כמה ימי עסקים, אבל המידות והצבע הפופולריים נגמרים מהר. אם הוא במלאי, זה הזמן.

שאלות שנשאלו כאן למטה

המידע בכתבה אינו ייעוץ רפואי. התוצאות אישיות ומשתנות מאדם לאדם. מי שנוטל תרופות או מתמודד עם מצב רפואי מתמשך יתייעץ עם הרופא שלו לפני שהוא מתחיל משהו חדש, וימשיך בטיפול ובמעקב שנקבעו לו.