פיזיותרפיסט עם ניסיון של 36 שנים: "זאת הסיבה האמיתית שהמדרגות נהיות קשות והכתף מפסיקה לעלות אחרי גיל 50, ולמה אף טיפול לא מחזיק"

אני עומד לעצבן כמה מכוני פיזיותרפיה פרטיים בישראל, וגם כמה חברות שמוכרות ברייסים, מדרסים וזריקות ג'ל לברכיים.

כי מה שאני עומד להסביר פה יכול לעלות להן הרבה מאוד כסף.

אבל לא אכפת לי.

אחרי שראיתי את אבא שלי, מוביל דירות 40 שנה, יושב על מדרגה באמצע חדר מדרגות ומחכה שהברך תסכים להמשיך...

אחרי שהוצאנו כמעט 50,000 שקל על טיפולים שהחזיקו חודש...

ואחרי שהוא מכר את המשאית בגיל 66, לא בגלל הגב ולא בגלל הלב, אלא בגלל ברך אחת וכתף אחת...

הבנתי משהו שלא לימדו אותי באף קורס.

ואם הבוקר קמתם מהמיטה וחיכיתם רגע לפני הצעד הראשון, או שהושטתם יד למעלה ועצרתם באמצע הדרך בלי לשים לב, חמש הדקות הקרובות שוות לכם הרבה יותר מהטיפול הבא.

קוראים לי גיל אלמוג.

אני פיזיותרפיסט מוסמך כבר 36 שנה. עברו אצלי במכון סבלים, טייחים, שוטרים, כדורגלנים בדימוס, ומלא אנשים בני 65 שרצו דבר אחד: לעלות לקומה שלישית בלי לעצור בכל קומה.

ואני עומד להגיד את מה שאף אחד במקצוע שלי לא אוהב להגיד בקול.

אבל קודם, תנו לי לספר לכם על היום שבו הכל השתנה.

היום שבו הכל השתנה

זה היה יום שישי, קצת אחרי עשר בבוקר.

אבא שלי עשה הובלה קטנה לזוג צעיר ברמת גן, קומה רביעית בלי מעלית, ואני באתי לעזור לו כמו שעשיתי מגיל 14.

עלינו עם הארגז הראשון. בדרך למטה הוא נעצר בין הקומה השלישית לשנייה והתיישב על המדרגה.

לא נשען. התיישב. יד אחת על המעקה, והרגל הימנית ישרה קדימה.

הוא אמר: "תוריד אתה את המקרר עם הבחור. אני אחכה פה."

מוביל 40 שנה. אדם שהעלה פסנתרים לקומה שישית על הגב. מחכה על מדרגה שהברך תסכים לרדת.

בערב, כשסגרנו את המשאית, הוא ניסה להרים את היד כדי לשחרר רצועה מהמוט העליון ולא הגיע. הוא ביקש ממני, ואמר משפט שאני שומע עד היום.

ואני עמדתי שם.

חסר אונים.

פיזיותרפיסט שלא מסוגל לעזור לאבא שלו.

ניסיתי כל מה שהמקצוע שלי לימד אותי. תרגילי חיזוק. מתיחות. אולטרסאונד. טייפ. הכל החזיק כמה ימים ונגמר.

וה"מומחים"? הם לא היו טובים יותר:

• האורתופד: זריקת סטרואיד לכתף ב-800 שקל, ושלוש זריקות ג'ל לברך ב-1,400 שקל כל אחת. חודש הוא הרגיש שהוא חזר לעבוד. בחודש השני הכל חזר.
• חנות הציוד האורתופדי: ברייס לברך ב-800 שקל. הוא עזר לו לעמוד. הוא לא עזר לו לרדת.
• המנתח: ארתרוסקופיה לכתף, 28,000 שקל במסלול פרטי, שמונה שבועות בלי לעבוד, ובלי הבטחה שזה יחזיק.

באותו ערב משהו בתוכי נשבר.

לא הייתי מוכן שהאיש הזה יסיים ככה, יושב על מדרגה ומחכה שהברך תסכים.

ולא הייתי מוכן להמשיך לשלוח מטופלים למסלול שאני כבר ידעתי שלא מוביל לשום מקום.

יצאתי למלחמה בכל מה שחשבתי שאני יודע על מפרקים.

מה שגיליתי שינה לי את המקצוע

ארבעה חודשים כמעט לא עשיתי כלום חוץ מלקרוא ולשאול.

והדבר שהכי הכעיס אותי בסוף היה כמה זה פשוט.

כל התעשייה שמטפלת במפרקים בנויה על טעות אחת גדולה.

כל מפרק מקבל מומחה משלו.

הברך הולכת למומחה ברכיים. הכתף הולכת למומחה כתפיים. הקימה בבוקר היא "הגיל", והלילה על הצד הוא "תנסה כרית אחרת".

וכל אחד מהם מטפל בשלו, גובה על שלו, ומזמין אותך לעוד סדרה.

אף אחד מהם לא שואל את השאלה היחידה שחשובה: למה זה קורה בכלל, ולמה זה קורה בשני מקומות בבת אחת?

אז עשיתי משהו שהייתי צריך לעשות עשור קודם. פתחתי את התיקים שלי.

412 מטופלים מעל גיל 50 שהגיעו אליי בשבע השנים האחרונות בגלל ברך או בגלל כתף.

ברך וכתף ביחד, אצל שבעה מכל עשרה, זה לא צירוף מקרים.

זאת מערכת אחת שנכשלת, בשני המפרקים הגדולים שהכי סוחבים אותנו.

הסיבה האמיתית שהמפרקים הגדולים מתקשים אחרי 50

תחשבו על הברך ועל הכתף כמו על מטען במשאית של אבא שלי.

המטען לא מחזיק את עצמו. מה שמחזיק אותו זה הרצועות.

בברך ובכתף הרצועות האלה הן הרקמה הרכה: הקופסה שעוטפת את המפרק, הגידים, והמיתרים שמחברים עצם לעצם. הן בנויות מסיבים, כמו חבל.

כל יום שאתם הולכים, יורדים במדרגות או מרימים שקית למדף, הסיבים האלה נמתחים קצת ונשחקים קצת. זה נורמלי לגמרי. זה מה שקורה לכל רצועה שעובדת.

ובלילה, כשאתם ישנים, יש בגוף צוות שעובר על הסיבים וקושר אותם מחדש. מותח את מה שהתרופף, ומחליף את מה שנשחק.

והצוות הזה עובד על נחושת.

עכשיו החלק שאף אחד לא מחבר בשבילכם.

אחרי גיל 50 בערך, הקיבה מושכת פחות ופחות נחושת מהאוכל. לא משנה מה אתם אוכלים, ולא משנה כמה בריא. וזה לא קורה בבת אחת, ולכן אף אחד לא שם לב.

אין נחושת, אין מי שקושר. הסיבים נקשרים מחדש לא טוב. חלק נשארים רפויים, וחלק מתקשים ומתקצרים.

ברך שהרצועות שלה רפויות לא יודעת לבלום. כתף שהרצועות שלה התקצרו לא יודעת לעלות.

וברגע שזה קורה, מתחילה תגובת שרשרת. הנה היא, בדיוק לפי הסדר שראיתי אותה מופיעה מאות פעמים:

שורש אחד. ארבע תוצאות. תגובת שרשרת.

כל מומחה שהמטופלים שלי ראו טיפל בתוצאה. אף אחד לא טיפל בשורש.

וזאת בדיוק הסיבה שכל טיפול עזר לכמה שבועות וחזר. הוא לא נכשל. הוא פשוט טיפל במקום הלא נכון.

אז למה לא פשוט לאכול יותר נחושת?

זאת השאלה הראשונה שכל מטופל שואל אותי, וזאת גם השאלה שלקח לי הכי הרבה זמן להבין.

כי הבעיה היא לא בצלחת. הבעיה היא בקיבה, שאמורה למשוך את הנחושת פנימה.

אפשר לאכול עדשים וכבד כל יום. אם הספיגה נחלשה, רוב זה עובר דרך הגוף ויוצא.

זה כמו להזמין עוד סחורה למחסן שהדלת שלו תקועה. הסחורה מגיעה, ונשארת על המדרכה.

ולכן גם הגלוקוזאמין לא עשה כלום, וגם הקולגן בשקיות לא עשה כלום. שניהם עוברים באותה קיבה בדיוק.

הדרך היחידה שנשארה

אם הקיבה לא מושכת, נשארה בדיוק דרך אחת להכניס נחושת לגוף.

דרך העור.

ופרק היד הוא המקום המדויק לזה, משתי סיבות פשוטות.

ראשית, בצד הפנימי של פרק היד כלי הדם עוברים ממש מתחת לעור, בלי שריר ובלי שומן באמצע. אין עוד מקום בגוף שבו הם כל כך קרובים.

שנית, זה המקום היחיד שאפשר להשאיר עליו משהו 24 שעות ביממה בלי שזה יפריע לכם לעבוד, לישון או להתקלח.

ומשם זה פשוט. הנחושת נכנסת לדם, והדם מגיע לכל מפרק בגוף, גם לברך וגם לכתף. כמו מדבקת ניקוטין שמדביקים על הזרוע, ואף אחד לא שואל איך היא מגיעה לראש.

וזה לא רעיון חדש. סבלים, בנאים ודייגים ענדו נחושת דורות, הרבה לפני שמישהו ידע להסביר למה. אבא שלי צחק על זה 40 שנה, עד שהוא התחיל לענוד.

הקיבה יורדת מהמשוואה.

לבדוק את הצמיד של Healix «60 ימי ניסיון בבית · משלוח חינם לכל הארץ

מה חייב להיות בצמיד כדי שזה יעבוד

כאן חשוב שאהיה מדויק, כי רוב מה שנמכר היום לא עומד בזה.

שלושה תנאים חייבים להתקיים ביחד:

תפספסו אחד משלושת אלה, ובזבזתם את הכסף.

בגלל זה הצמיד של 30 שקל מהדוכן בשוק לא עושה כלום, ובגלל זה תוסף לא עוזר.

ויש עוד משהו שכדאי לדעת מראש: נחושת אמיתית משאירה לפעמים סימן ירקרק על העור, והיא מתכהה עם הזמן. שני הדברים האלה הם לא פגם. הם ההוכחה הכי טובה שזאת באמת נחושת ולא ציפוי. הסימן יורד עם מים וסבון.

מה קורה מהרגע שעונדים אותו

וזה החלק שאני חייב להגיד בכנות: זה לא מרפא את המפרק, וסחוס שנשחק לא חוזר.

זה מחזיר לגוף את החומר שהוא צריך כדי לקשור את הרצועות מחדש, בשעות שבהן הוא ממילא מנסה לעשות את זה. וזה לא במקום פיזיותרפיה. מי שעונד אצלי במכון ממשיך לעשות את התרגילים.

אני רוצה לבדוק אם זה מתאים לי «60 ימי ניסיון בבית · משלוח חינם לכל הארץ

מה שקרה כשהתחלתי להגיד את זה בקול

הראשון שקיבל ממני צמיד היה אבא שלי. הוא צחק, שם אותו על יד שמאל, ואמר שהוא עושה את זה בשבילי.

אחרי שבעה שבועות הוא התקשר אליי ביום שישי בבוקר. הוא ירד מהקומה השלישית לתיבת הדואר, ועלה בחזרה.

את הכתף הוא הרגיש קצת אחר כך, בחודש השלישי. הוא התקשר שוב, הפעם כדי לספר שהוא החליף לבד נורה במטבח.

משם זה התגלגל מהר. מטופלים סיפרו למטופלים.

שוטרים בפנסיה שהפסיקו לעלות לנכדים. טייחים שלא הצליחו להרים את היד מעל הראש. מלצרים שירדו לחניה במעלית, כי המדרגות כבר לא.

ואז התחילו הטלפונים.

קודם קולגה בכנס לקח אותי הצידה ואמר לי שאני "מוכר לאנשים קמעות". אחר כך נציג של חברה שמוכרת זריקות ג'ל הפסיק להגיע למכון.

הם לא כועסים עליי כי אני טועה.

הם כועסים כי אם אני צודק, אין להם מה למכור בפעם השנייה.

פתרון שעולה פחות מטיפול אחד. שעובד בזמן שאתם ישנים. בלי תורים, בלי סדרות, ובלי סיבה לחזור בעוד חודש.

בואו נדבר על מה שזה באמת עולה

הנה כמה עולה "לטפל" בברכיים ובכתפיים בישראל, לפי המחירים שהמטופלים שלי משלמים בפועל:

התעשייה אוהבת את המסלולים האלה. יודעים למה? כי אתם תמיד חוזרים.

ועכשיו החלק שבאמת מעצבן אותם: הצמיד של Healix עולה פחות מטיפול פיזיותרפיה אחד.

לתפוס את המחיר הזה «60 ימי ניסיון בבית · משלוח חינם לכל הארץ

אבל יש קאץ', והוא חשוב

הקאץ' הוא שזה לא עובד בשבוע. אם אתם מחפשים משהו שיעשה משהו עד יום רביעי, זה לא זה, ואני מעדיף להגיד את זה עכשיו.

המנגנון שאני מתאר פה עובד בלילות, לאט, והוא צריך זמן.

הבחירה שתקבע את עשר השנים הבאות שלכם

הנה בדיוק מה לעשות עכשיו

1. לחצו על הכפתור למטה ובדקו שהמחיר עדיין בתוקף.
2. תבחרו אם אתם רוצים אחד או זוג. רוב האנשים לוקחים זוג, כי הוא יוצא בזול משני בודדים ותמיד יש מישהו בבית שגם צריך.
3. תענדו אותו מהיום הראשון, ואל תורידו. תנו ל-60 הימים לדבר.

לבדוק זמינות במלאי «60 ימי ניסיון בבית · משלוח חינם לכל הארץ אני רוצה לנסות 60 יום בלי סיכון «60 ימי ניסיון בבית · משלוח חינם לכל הארץ