מטפל מומחה בכף יד עם ניסיון של 38 שנים: "זאת הסיבה האמיתית שהידיים נסגרות ונחלשות אחרי גיל 50, ולמה אף אחד לא מצליח לטפל בה"
אני עומד לעצבן כמה מרפאות יד פרטיות בישראל, וגם כמה חברות שמוכרות סדים, משחות ותוספים למפרקים.
כי מה שאני עומד להסביר פה יכול לעלות להן הרבה מאוד כסף.
אבל לא אכפת לי.
אחרי שראיתי את אבא שלי, נגר 45 שנה, מבקש ממני לפתוח לו צנצנת ברגים...
אחרי שהוצאנו כמעט 40,000 שקל על טיפולים שלא עשו כלום...
ואחרי שהוא סגר את הנגרייה בגיל 68, לא בגלל הגב ולא בגלל העיניים, אלא בגלל שתי הידיים...
הבנתי משהו שלא לימדו אותי באף קורס.
ואם הבוקר עמדתם מול הכיור ופתחתם וסגרתם את היד כמה פעמים עד שהיא התעוררה, או שהעברתם כוס ליד השנייה בלי לשים לב שאתם עושים את זה, חמש הדקות הקרובות שוות לכם הרבה יותר מהטיפול הבא.
קוראים לי דורון אבידר.
אני מטפל מוסמך בכף יד כבר 38 שנה. עברו אצלי בקליניקה נגרים, טבחים, חשמלאים, גיטריסטים, ומלא אנשים בני 70 שרצו דבר אחד: לפתוח בקבוק לבד, בלי לקרוא למישהו.
ואני עומד להגיד את מה שאף אחד במקצוע שלי לא אוהב להגיד בקול.
אבל קודם, תנו לי לספר לכם על הלילה שבו הכל השתנה.
הלילה שבו הכל השתנה
היה רבע לאחת עשרה בלילה, יום חמישי.
עברתי ליד הנגרייה בדרך הביתה וראיתי שהאור דולק.
אבא שלי ישב על שרפרף באמצע הנגרייה, עם צנצנת ברגים על הברכיים.
לא עבד. פשוט ישב עם הצנצנת.
הוא הרים את הראש ואמר: "תפתח לי את זה."
נגר 45 שנה. אדם שבנה במו ידיו את הארונות של חצי השכונה. מבקש מהבן שלו לפתוח צנצנת.
פתחתי. הוא לקח שני ברגים, החזיר לי את הצנצנת, ואמר משפט שאני שומע עד היום.
ואני עמדתי שם.
חסר אונים.
מטפל בכף יד שלא מסוגל לעזור לאבא שלו.
ניסיתי כל מה שהמקצוע שלי לימד אותי. תרגילי טווח. חימום. מסאז' רקמות. סדים. הכל החזיק כמה שעות ונגמר.
וה"מומחים"? הם לא היו טובים יותר:
- הפיזיותרפיסט שלו: 350 שקל לטיפול, פעמיים בשבוע, שנה שלמה. ההקלה החזיקה בערך עד שהוא הגיע הביתה.
- האורתופד: זריקת סטרואיד. שבועיים הוא הרגיש בן 50. בשבוע השלישי הכל חזר, רק קצת אחרת.
- המנתח: ניתוח שחרור, 22,000 שקל במסלול פרטי, שישה שבועות בלי לעבוד, ובלי הבטחה שזה יחזיק.
באותו לילה משהו בתוכי נשבר.
לא הייתי מוכן שהאיש הזה יסיים ככה, יושב על שרפרף מול צנצנת סגורה.
ולא הייתי מוכן להמשיך לשלוח מטופלים למסלול שאני כבר ידעתי שלא מוביל לשום מקום.
יצאתי למלחמה בכל מה שחשבתי שאני יודע על ידיים.
מה שגיליתי שינה לי את המקצוע
שלושה חודשים כמעט לא עשיתי כלום חוץ מלקרוא ולשאול.
והדבר שהכי הכעיס אותי בסוף היה כמה זה פשוט.
כל התעשייה שמטפלת בידיים בנויה על טעות אחת גדולה.
כל תסמין מקבל מומחה משלו.
הנוקשות בבוקר הולכת לאחד. הכוח שנעלם הולך לשני. הצריבה בערב לשלישי. האצבעות שנתקעות באמצע התנועה לרביעי.
וכל אחד מהם מטפל בשלו, גובה על שלו, ומזמין אותך לעוד סדרה.
אף אחד מהם לא שואל את השאלה היחידה שחשובה: למה זה קורה בכלל?
אז עשיתי משהו שהייתי צריך לעשות עשור קודם. פתחתי את התיקים שלי.
340 מטופלים שהגיעו אליי בשש השנים האחרונות עם התלונה הזאת.
ארבעה תסמינים באותו סדר, אצל תשעה מכל עשרה, זה לא צירוף מקרים.
זאת מערכת אחת שנכשלת, וארבע דרכים שבהן היא מודיעה על זה.
הסיבה האמיתית שהידיים נסגרות אחרי 50
תחשבו על הנוזל שבתוך המפרק כמו על שמן במנוע.
כשהוא נקי, הכל זז חלק ואתם בכלל לא חושבים על זה.
כל תנועה שאתם עושים מייצרת בשמן הזה קצת שבבים. זה נורמלי לגמרי, זה קורה לכל אדם שהזיז פעם אצבע.
ובלילה, כשאתם ישנים, יש בגוף מנגנון שמוציא את השבבים האלה החוצה ומחזיר את הנוזל נקי. זה מסנן השמן של הגוף.
והמנגנון הזה רץ על נחושת.
עכשיו החלק שאף אחד לא מחבר בשבילכם.
אחרי גיל 50 בערך, המערכת שסופגת נחושת מהאוכל נחלשת. לא משנה מה אתם אוכלים. לא משנה כמה נקי אתם אוכלים. לא משנה אם יש צנצנת ויטמינים על השיש.
אין נחושת, אין סינון. השבבים נשארים בפנים. הנוזל נהיה סמיך.
וברגע שזה קורה, מתחילה תגובת שרשרת. הנה היא, בדיוק לפי הסדר שראיתי אותה מופיעה מאות פעמים:
שורש אחד. ארבע תוצאות. תגובת שרשרת.
כל מומחה שהמטופלים שלי ראו טיפל בתוצאה. אף אחד לא טיפל בשורש.
וזאת בדיוק הסיבה שכל טיפול עזר לשבועיים וחזר. הוא לא נכשל. הוא פשוט טיפל במקום הלא נכון.
אז למה לא פשוט לאכול יותר נחושת?
זאת השאלה הראשונה שכל אחד שואל אותי, וזאת גם השאלה שלקח לי הכי הרבה זמן להבין.
כי הבעיה היא לא בצלחת. הבעיה היא במערכת שאמורה לספוג.
אפשר לאכול קילו אגוזי קשיו ביום. אם הספיגה נחלשה, זה עובר דרך הגוף וממשיך הלאה בלי לעצור.
זה כמו לשפוך עוד דלק למיכל שיש בו חור. הבעיה היא לא כמה שפכת.
ולכן גם התוספים לא עשו כלום, וגם ה"תזונה נכונה למפרקים" לא עשתה כלום.
הדרך היחידה שנשארה
אם הקיבה לא סופגת, נשארה בדיוק דרך אחת להכניס נחושת לגוף.
דרך העור.
ופרק היד הוא המקום המדויק לזה, משתי סיבות פשוטות.
ראשית, שם העור הכי דק בכל הזרוע. שנית, זה המקום היחיד שאפשר להשאיר עליו משהו 24 שעות ביממה בלי שזה יפריע לכם לעבוד, לישון או להתקלח.
וזה לא רעיון חדש. נגרים, צורפים ופחחים עושים את זה דורות, הרבה לפני שמישהו ידע להסביר למה זה עובד. אבא שלי קרא לזה "הנחושת של סבתא" וצחק על זה, עד שהוא התחיל לענוד.
הקיבה יורדת מהמשוואה.
לבדוק את הצמיד של Healix «60 ימי ניסיון בבית · משלוח חינם לכל הארץמה חייב להיות בצמיד כדי שזה יעבוד
כאן חשוב שאהיה מדויק, כי רוב מה שנמכר היום לא עומד בזה.
שלושה תנאים חייבים להתקיים ביחד:
תפספסו אחד משלושת אלה, ובזבזתם את הכסף.
בגלל זה הצמיד של 30 שקל מהדוכן בקניון לא עושה כלום, ובגלל זה תוסף לא עוזר.
ויש עוד משהו שכדאי לדעת מראש: נחושת אמיתית משאירה לפעמים סימן ירקרק על העור, והיא מתכהה עם הזמן. שני הדברים האלה הם לא פגם. הם ההוכחה הכי טובה שזאת באמת נחושת ולא ציפוי.
מה קורה מהרגע שעונדים אותו
וזה החלק שאני חייב להגיד בכנות: זה לא מרפא את המפרק.
זה מחזיר לגוף את החומר שהוא צריך כדי לנקות את עצמו, בשעות שבהן הוא ממילא מנסה לעשות את זה. הגוף עושה את השאר לבד, כמו שהוא עשה 50 שנה.
אני רוצה לבדוק אם זה מתאים לי «60 ימי ניסיון בבית · משלוח חינם לכל הארץמה שקרה כשהתחלתי להגיד את זה בקול
הראשון שקיבל ממני צמיד היה מסגר בן 71 מפתח תקווה, מטופל שלי ארבע שנים.
אחרי חמישה שבועות הוא נכנס לקליניקה, לא התיישב, ופשוט הרים את שתי הידיים באוויר וסגר אותן.
משם זה התגלגל מהר. מטופלים סיפרו למטופלים.
מורות שלא יכלו לכתוב על הלוח שיעור שלם. נהגים שהעבירו את ההגה ליד אחת. אמהות שלא יכלו לסגור סגר של שרשרת בלי לקרוא למישהו.
ואז התחילו הטלפונים.
קודם קולגה בכנס לקח אותי הצידה ואמר לי שאני "מפיץ הבטחות". אחר כך ספק שהייתי קונה ממנו סדים שנים הפסיק לשלוח לי הזמנות לימי עיון.
הם לא כועסים עליי כי אני טועה.
הם כועסים כי אם אני צודק, אין להם מה למכור בפעם השנייה.
פתרון שעולה פחות מטיפול אחד. שעובד בזמן שאתם ישנים. בלי תורים, בלי סדרות, ובלי סיבה לחזור בעוד שבועיים.
40 שנה מכונאי. הגעתי למצב שאשתי פותחת לי דברים ואני מעמיד פנים שאני עסוק. אחרי חודש וחצי עם הצמיד פתחתי בקבוק מים לבד באוטו וישבתי שם דקה כמו אידיוט.
הייתי קמה ומחזיקה את הידיים מתחת למים חמים חמש דקות כל בוקר. היום אני קמה והולכת לשים קומקום. זה נשמע קטן, וזה לא קטן בכלל.
לא הורדתי אותו מאז שקיבלתי, כולל במקלחת. התכהה קצת, כמו שכתוב, וזה בסדר מבחינתי. מה שמעניין אותי זה שאני מסיים יום עבודה והידיים בסדר.
בואו נדבר על מה שזה באמת עולה
הנה כמה עולה "לטפל" בידיים בישראל, לפי המחירים שהמטופלים שלי משלמים בפועל:
מסלול פיזיותרפיה
- פעמיים בשבוע, חצי שנה = 48 טיפולים
- 350 שקל לטיפול בממוצע
מסלול זריקות וגלי הלם
- שלוש זריקות סטרואיד, 800 שקל כל אחת
- שישה טיפולי גלי הלם, 250 שקל כל אחד
מסלול ניתוח
- 22,000 שקל במסלול פרטי
- שישה שבועות בלי לעבוד
התעשייה אוהבת את המסלולים האלה. יודעים למה? כי אתם תמיד חוזרים.
ועכשיו החלק שבאמת מעצבן אותם: הצמיד של Healix עולה פחות מטיפול פיזיותרפיה אחד.
אבל יש קאץ', והוא חשוב
הקאץ' הוא שזה לא עובד בשבוע. אם אתם מחפשים משהו שיעשה משהו עד יום רביעי, זה לא זה, ואני מעדיף להגיד את זה עכשיו.
המנגנון שאני מתאר פה עובד בלילות, לאט, והוא צריך זמן.
60 ימי ניסיון בבית
בגלל זה 60 ימי הניסיון הם לא גימיק אלא בדיוק חלון הזמן שצריך. תענדו אותו כל יום, בעבודה, באוטו, בשינה ובמקלחת. אם אחרי 60 יום לא הרגשתם שום הבדל, מחזירים ומקבלים את כל הכסף בחזרה. בלי שאלות ובלי אותיות קטנות.
הבחירה שתקבע את עשר השנים הבאות שלכם
מסלול 1: להמשיך כרגיל
עוד טיפול, עוד משחה, עוד סד. עוד הקלה שמחזיקה שבועיים. והנוזל ממשיך להצטבר, כל לילה, קצת יותר.
מסלול 2: לטפל בשורש
להחזיר לגוף את החומר שהוא צריך כדי לנקות בעצמו, בשעות שהוא ממילא מנסה. ולתת ל-60 הימים לענות במקומכם.
הנה בדיוק מה לעשות עכשיו
- לחצו על הכפתור למטה ובדקו שהמחיר עדיין בתוקף.
- תבחרו אם אתם רוצים אחד או זוג. רוב האנשים לוקחים זוג, כי הוא יוצא בזול משני בודדים ותמיד יש מישהו בבית שגם צריך.
- תענדו אותו מהיום הראשון, ואל תורידו. תנו ל-60 הימים לדבר.
מה הלקוחות מספרים
גיטרה קלאסית 50 שנה. הפסקתי כי האצבע הקטנה הייתה נתקעת לי באמצע. לא חזרתי לגיל 30, אבל אני מנגן שוב בשישי בערב עם החברים וזה מה שרציתי.
צחקתי עליו חודשיים. הזמנתי בסוף רק כדי שיפסיק. היום אני זה שמספר לאנשים בעבודה. תעשו לי טובה, אל תחכו שנתיים כמוני.
הדבר שהכי הרס אותי זה שלא יכולתי לסגור שרשרת בלי לבקש עזרה. אחרי חודשיים סגרתי לבד מול המראה ובכיתי. זה נשמע מוגזם ולמי שעבר את זה זה לא.
הייתי מחליף ידיים על ההגה כל עשרים דקות. עכשיו אני עושה משמרת שלמה ולא חושב על זה. קניתי שני נוספים לאחים שלי.
אני אומר את האמת: הבוקר עדיין קצת תפוס בחורף. אבל לא לקחתי כדור נגד דלקת חמישה חודשים, אחרי שלקחתי כל יום שנתיים.
הוא רתך בפנסיה ואני תופרת. קניתי בשבילו והוא כמעט לא הוריד. בחודש השני התחלתי להרגיש את הידיים שלי אחרי יום מכונה, והזמנתי גם לעצמי.
בהתחלה נבהלתי מהסימן הירקרק ורציתי להחזיר. קראתי שזה בדיוק מה שנחושת אמיתית עושה. יורד עם מים. מבחינתי זאת ההוכחה שלא קניתי צעצוע.