הצמיד המוזר הזה החזיר לי את השעות שבין ארבע לתשע בערב, אחרי שנתיים שנגמר לי הכוח כל יום בשתיים בצהריים

אם הכוח נגמר כל יום בערך באותה שעה אחרי גיל 50, יש לזה סיבה אחת שאף אחד לא טרח להסביר לי, וזאת גם הסיבה שכל מה שניסיתי פשוט לא עזר.

כתבה שיווקית. בית · בריאות · עייפות אחרי גיל 50. עדכון: הצמיד אוזל במלאי.

נרדמתי ברכב בחניון של הסופר בשתיים בצהריים, ונשארתי שם ארבעים דקות.

העיר אותי מאבטח שדפק לי על החלון. בחור בן שלושים עם אפוד, מסתכל עליי בדאגה ושואל אם אני בסדר. אמרתי לו כן, סליחה, נרדמתי. הוא אמר אין בעיה אדוני, רק רציתי לוודא.

המילה אדוני נשארה איתי כל הדרך הביתה.

בבית פתחתי את תא המטען. הגלידה של הנכד הייתה שלולית והבשר היה חמים. זרקתי הכל, בערך 240 שקל לפח. וזה בכלל לא מה שהרג אותי. מה שהרג אותי זה שנרדמתי במקום ציבורי באמצע היום, ולא ידעתי בכלל שאני עומד להירדם.

אני ירון שטרן, בן 58, מכפר סבא. סוכן מכירות של ציוד למטבחים של מסעדות, על הכביש כל יום משבע בבוקר. אני לא בן 78.

ככה נראה יום אצלי, שעה שעה

עד עשר בבוקר אני בסדר גמור. שתי פגישות, אני מוכר, צוחק עם השפים במטבח. בשתים עשרה אני מרגיש את זה מתחיל. בשתיים אני מדבר לאט יותר, ואני שומע את עצמי מדבר לאט יותר. בשלוש אני יושב מול לקוח וחוזר על משפט שכבר אמרתי.

בדרך הביתה אני פותח חלון בחורף ומדליק מזגן קר על הפנים, רק כדי להישאר ער. בשמונה וארבעים אני כבר ישן בפוטל עם השלט על הבטן, ושרית, אשתי, מכסה אותי בשמיכה. היא צופה בסדרות לבד כבר שנה וחצי.

וזאת לא עייפות של הרגליים ולא עייפות של אחרי אימון. זה נכנס מהראש ומהזרועות, כאילו מישהו שופך לי חול לתוך הידיים.

מה שניסיתי בשנתיים, לפי הסדר

• שש כוסות קפה ביום, ואז שבע, עד שזה הפסיק להשפיע לגמרי.
• משקאות אנרגיה כחודשיים, עד שהתחלתי להרגיש את הלב פועם בערב ונבהלתי.
• מולטי ויטמין מבית מרקחת ב-289 שקל, ואחריו תוסף עם ג'ינסנג ב-390 שקל.
• מגנזיום לפני השינה, שלושה חודשים, ואפס.
• מאמן אישי פעמיים בשבוע. שילמתי מראש על שלושה חודשים והגעתי לחצי מהאימונים, כי בשעה שקבענו כבר לא היה לי כוח לקום.

אם אני מחבר את הכל, בזבזתי בערך 7,400 שקל בשנתיים רק בשביל לנסות לקנות לעצמי כוח.

עשיתי גם בדיקות דם מלאות. ברזל, B12, פריטין, בלוטת התריס, סוכר. הכל תקין. הרופאה אמרה לי ירון, אתה בן 58 ואתה עובד קשה, זה הגיל. יצאתי משם והבנתי שבגיל שלי זה פשוט מה שיש וצריך ללמוד לחיות עם זה. אבא שלי בגיל 58 היה בונה מרפסת בשבת.

השיחה שהפכה לי את זה על הראש

בסוף ינואר נסעתי למאפייה ותיקה ברמלה, כדי להציע להם מיקסר תעשייתי. הגעתי ב-13:40 אחרי שתי פגישות, וכבר הייתי גמור. עמדתי שם עם התיק ביד וניסיתי לא לפהק מול הבעלים.

הבעלים הוא ז'אק, בן 74. הוא עמד ליד תנור עם קמח על הידיים והוציא תבניות בקצב שאני לא הצלחתי לעקוב אחריו. הוא הסתכל עליי שתי שניות ואמר: אתה נראה כמו מישהו שכבר גמר את היום.

צחקתי ואמרתי לו שאני בן 58 וזה מה שיש. הוא הפסיק לרגע והסתכל עליי. אני בן 74, הוא אמר. אני פה מארבע לפנות בוקר. עכשיו שתיים. אתה רוצה שנדבר על גיל?

ישבנו על שני ארגזי פלסטיק הפוכים ליד המחסן, והוא שאל אותי שאלה אחת. הוא שאל: תגיד, אתה אוכל בסדר? ואז ענה לעצמו. הוא אמר: הבעיה היא לא מה שאתה אוכל. הבעיה היא מה שהגוף שלך כבר לא מצליח לקחת מזה.

ואז הוא סיפר לי שבגיל 61 הוא כמעט מכר את המאפייה, כי היה מגיע בארבע ובתשע בבוקר כבר לא היה מסוגל לעמוד ליד התנור. שאלתי מה השתנה. הוא הרים את השרוול והראה לי צמיד נחושת כבד על פרק היד, כהה לגמרי, מלא קמח.

הוא אמר לי משפט שאני לא שוכח: אני לא אספר לך שזה קסם. אני אספר לך שאני פה בארבע לפנות בוקר, ולפני 13 שנה לא הייתי.

הסיבה שכלום לא עבד

נחושת היא מינרל שהגוף חייב. הוא משתמש בה בשביל רקמת חיבור, גידים ומפרקים, ובעיקר בשביל הדפנות של כלי הדם הקטנים. בלי החומר הזה הצינורות הקטנים האלה נהיים פחות גמישים, והזרימה לקצוות יורדת.

ז'אק הסביר לי שיש גיל, בערך חמישים, שממנו והלאה חומצת הקיבה יורדת והמעי סופג פחות. כמעט כל הנחושת שאוכלים עוברת דרך הגוף ויוצאת. אפשר לאכול נקי ואפשר לקנות צנצנת ויטמינים ב-289 שקל, וזה לא משנה כמעט כלום, כי התוסף עובר בדיוק דרך אותה קיבה.

ואז הוא אמר את המשפט שסידר לי את כל הראש. הוא אמר: לא חסרה לך נחושת בצלחת. חסרה לך נחושת בדם.

ואמר שיש דרך אחת שעוקפת את הקיבה לגמרי. העור.

למה דווקא פרק כף היד, ולמה מגנטים

פרק כף היד הוא המקום בגוף שבו כלי הדם עוברים הכי קרוב לפני העור. זאת הסיבה שמודדים שם דופק. נחושת אדומה טהורה שנוגעת בעור באזור הזה נספגת פנימה, נכנסת לדם, ומשם מגיעה לכל הגוף. פרק כף היד הוא לא היעד, הוא רק הכניסה.

ז'אק הסביר לי את זה בשפה של אופה. הוא אמר: שמרים. אתה שם כמות קטנה בפינה אחת של הבצק, ואחרי כמה שעות כל הקערה עלתה. אתה לא מפזר שמרים על כל סנטימטר.

ושלוש שורות המגנטים בצד הפנימי הן לא קישוט ולא קמע, והן גם לא עושות עבודה קטנה יותר מהנחושת. הן עושות בדיוק את העבודה שבלעדיה שום דבר לא קורה. נחושת שמונחת על עור שקט כמעט לא נכנסת פנימה. המגנטים מגבירים את הזרימה בדיוק באזור המגע, וזאת הדלת שדרכה הנחושת עוברת פנימה.

זה גם ההבדל האמיתי בין הצמיד הזה לבין צמיד נחושת שמוכרים בדוכן בשוק בארבעים שקל. שם יש נחושת, ואין שום דבר שיכניס אותה פנימה. המקום שבו עונדים אותו הוא לא בחירה עיצובית, הוא כל המנגנון. צמיד שיושב מעל שרוול או על עור עבה לא עושה כלום, וגם צמיד מצופה או מסגסוגת זולה לא עושה כלום, כי אין ממה להיספג.

ובנקודה הזאת שאלתי את ז'אק בדיוק את השאלה שכל אחד שואל. אמרתי לו, טוב, אבל זה יושב על היד, מה זה קשור לזה שנגמר לי הכוח בשתיים בצהריים. הוא ענה לי במשפט אחד: הדלק של הגוף הוא חמצן, ומי שמוביל אותו זה הדם. הדם עובר בכל הגוף, גם בזרועות וגם בראש, והוא לא נשאר ביד.

איך אפשר לדעת אם זאת העייפות מהסוג שמגיב

אני לא רופא. אבל אחרי שדיברתי עם מספיק אנשים בגיל שלי, ראיתי שיש שני סוגים.

אם רוב הסימנים נופלים בצד של כנראה לא זה, עדיף לחסוך את הכסף וללכת לבדוק. ואם רוב הסימנים בצד השני, שווה להמשיך לקרוא.

ישבתי ערב שלם וחיפשתי, וזה מה שהכריע

לא הזמנתי כלום באותו יום. יצאתי מהמאפייה וצחקתי כל הדרך. בערב סיפרתי לשרית שפגשתי אופה בן 74 שמאמין שצמיד נותן לו כוח.

אחרי כמה ימים ישבתי ערב שלם מול המחשב. קבוצות פייסבוק, פורומים, סרטונים. חצי מהאנשים כתבו שזאת אמונה תפלה של סבתות. החצי השני סיפר סיפורים שקשה להתעלם מהם.

אני לא מנסה לנצח בוויכוח הזה. יש 60 יום להחזיר, וזה כל מה שהיה צריך כדי שאסכים לנסות.

למה Healix ולא צמיד מהשוק

השוויתי בין כמה דברים לפני שקניתי, ואלה ארבעת הדברים שהכריעו.

• נחושת אדומה טהורה 99.9 אחוז, לכל העובי, לא מצופה ולא סגסוגת. יש תעודת טוהר, ואפשר לבקש ולראות אותה.
• שלוש שורות מגנטים ניאודימיום בצד הפנימי, ולא מגנט אחד לראווה.
• 60 יום ניסיון עם החזר כספי מלא, גם אחרי שענדת אותו כל יום.
• משלוח חינם, ויש עם מי לדבר אם משהו לא בסדר.

ציפוי יורד אחרי חצי שנה ורואים את זה על היד. תעודת טוהר נשמעת כמו שטות עד שבודקים פעם אחת מה מוכרים באתרים מסין בשלושים שקל.

היומן שלי, כמו שרשמתי אותו

זה לא כדור. הנה מה שקורה ומתי

• שבוע 1. הגוף מתחיל לספוג. רוב האנשים לא מרגישים שום דבר, וזה נורמלי לגמרי.
• שבועות 2 עד 3. הסימן הראשון הוא בדרך כלל דבר קטן שאפילו לא שמים לב אליו, כמו השעה שבה תמיד הולכים לקפה ופתאום לא הולכים.
• שבועות 4 עד 6. כאן רוב האנשים מדווחים על השינוי שאפשר לשים עליו את האצבע. השעות שאחרי ארבע מתחילות לחזור.
• שבועות 6 עד 8. ערב שלם בחוץ בלי לשבת בצד. חתונה, ערב עם חברים, או פשוט לצאת מהבית בשש.

בגלל זה נתנו 60 יום ולא 14. בשבועיים אי אפשר לדעת.

מה אנשים אחרים מספרים

ההצעה

צמיד בודד 249.90 שקל. זוג 399.90 שקל, וזה מה שרוב האנשים לוקחים, אחד לכל יד או אחד למישהו קרוב. דגם לו ולה 329.90 שקל. משלוח חינם, ומגיעה תעודת טוהר על הנחושת לכל מי שמבקש.

60 יום ניסיון. עונדים כל יום. אם לא קרה כלום, מחזירים ומקבלים את כל הכסף בחזרה.

שאלות שחוזרות

שני מסלולים קדימה

בשני המסלולים עובר חצי שנה. ההבדל היחיד הוא איפה תהיה בסוף שלה.

עדכון חשוב. המחסן נמצא בארץ והמשלוחים מגיעים תוך כמה ימים, אבל הדגמים הפופולריים נגמרים מהר, ובעיקר הזוג.

שאלות מהתגובות

המידע בכתבה אינו ייעוץ רפואי. התוצאות אישיות ומשתנות מאדם לאדם. מי שנוטל תרופות או מתמודד עם מצב רפואי מתמשך יתייעץ עם הרופא שלו לפני השימוש.