הצמיד המוזר שסוף סוף עשה משהו לידיים הקרות שלי, אחרי שבע שנים
אני בן 59, מתווך, ואני 31 שנה לוחץ ידיים בשביל להתפרנס. יש סיבה אחת שאף רופא לא הסביר לי, ואת זה שמעתי בסוף ממורה לפסנתר בן 77.
בבאר שבע, באוגוסט, ב-39 מעלות, לחצתי יד ללקוחה שבאה לראות דירה והיא משכה את היד בחזרה מהר מדי.
היא אמרה: סליחה, סתם, לא ציפיתי.
ואז הבת שלה, בת שש, תפסה לי את אותה יד ואמרה לאמא שלה בקול רם: אמא, הוא מהמקרר.
כולם צחקו. גם אני צחקתי.
ואחרי שהם ירדו נשארתי לבד בסלון של דירה ריקה והסתכלתי על היד שלי.
קוראים לי אבנר, אני בן 59, מתווך נדלן בבאר שבע 17 שנה ולפני זה מכרתי מוצרי חשמל 14 שנה. כלומר אני 31 שנה לוחץ ידיים בשביל להתפרנס, בין עשר לחמש עשרה פעמים ביום.
הידיים שלי קרות כל השנה, לא רק בחורף
בשלוש אחר הצהריים, כשהאספלט בחוץ מתעקם מהחום, היד שלי קרה. ובבוקר זה יותר גרוע. אני קם בשש, ובשתי האצבעות האמצעיות ביד שמאל אין צבע. הן לבנות ממש, כמו שעווה של נר, והגבול בין הלבן לשאר היד הוא קו ישר כאילו מישהו סימן אותו עם סרגל. זה נשאר ככה בין עשר דקות לרבע שעה, ואז חוזר אדום וצורב, ואני עומד עם היד מתחת למים פושרים בכיור.
זה קורה לי מאז גיל 52. בהתחלה בחורף, אחר כך גם באפריל, והיום כל חודש בשנה. ואלה הדברים שעשיתי כדי להסתיר:
- באוטו אני מכוון את המזגן לקור בשביל הלקוח מאחורה, ומסובב את הפתחים שלפניי לחום, על היד.
- לפני פגישה אני מחזיק כוס קפה בשתי ידיים חמש דקות ולא שותה אותה. רק מחזיק.
- אני לובש שרוול ארוך גם ביולי, כי כשהזרוע חשופה רואים את הצבע.
- לפני לחיצת יד אני משפשף כף על כף מאחורי הגב.
בדצמבר לפני שנתיים סגרתי עסקה על בית בעומר. הקונה אמר לי בסוף, במצב רוח טוב: אבנר, בפעם הראשונה שלחצתי לך יד חשבתי שאתה חולה. חשבתי לוותר. וצחק.
הוא לא התכוון לרע, הוא חשב שזאת מחמאה. אני חייכתי, ובלילה ההוא לא ישנתי. כי אני מסתובב 31 שנה עם היד הזאת ואף אחד לא סיפר לי כמה לא נשארו.
הלכתי לרופא המשפחה שלוש פעמים בשלוש שנים. בדיקות דם תקינות, ברזל תקין, בלוטת התריס תקינה. בפעם השלישית הוא אמר: זו זרימת דם היקפית, תשתה פחות קפה ותפסיק לעשן. הפסקתי לעשן לפני תשע שנים, והפסקתי קפה לחודש. לא השתנה כלום חוץ מזה שהייתי עצבני יותר.
קניתי כפפות חימום עם סוללה ב-240 שקל, וכל פעם שהייתי צריך אותן הן היו ריקות. קניתי מכשיר עיסוי לידיים ב-390 שקל והוא עומד היום במחסן. ובנקודה הזאת כבר האמנתי שזה פשוט אני. שיש אנשים עם ידיים חמות ואני לא אחד מהם.
השיחה בדירה שבאתי לצלם
בפברואר קיבלתי טלפון על דירת שלושה חדרים בשכונה ג, בבניין ישן עם עצי זית בחצר. בעל הדירה הוא רפאל, בן 77, מורה לפסנתר שעדיין מלמד. הוא מוכר כי אשתו נפטרה והוא עובר לקריית גת.
הגעתי בעשר בבוקר לצלם את הדירה. הוא פתח לי את הדלת ולחץ לי את היד, והיד שלו הייתה חמה. לא פושרת. חמה, כמו של בחור צעיר. בן 77.
כשסיימתי הוא שאל אם אני ממהר. אמרתי שלא, למרות שכן. הוא התיישב לפסנתר ואמר שהוא מנגן כל בוקר ארבעים דקות, ושמחר הפסנתר הזה כבר לא יהיה פה.
ואני, במקום להקשיב, הסתכלתי על הידיים שלו. האצבעות עברו על הקלידים והיו ורודות, כולן. תשע וחצי בבוקר בפברואר, דירה בלי הסקה, וכל עשר האצבעות בצבע. בשלי, באותו רגע, שתיים היו לבנות.
חיכיתי שיסיים ושאלתי כמו מטומטם: רפאל, למה הידיים שלך חמות?
הוא הוריד את הידיים מהקלידים ואמר: תראה לי את שלך. הוא לקח לי את היד, הפך אותה, הסתכל על האצבעות ושאל כמה זמן. אמרתי שבע שנים.
שאלתי למה זה קורה, ואז הוא אמר את החלק שלא הכרתי בכלל.
הסיבה שכלום לא עבד
אמרתי לו: אז אני אקח כדור נחושת.
נחושת היא מינרל שהגוף צריך בשביל רקמת חיבור, גידים, מפרקים וכלי דם. הוא לא מייצר אותה לבד, הוא לוקח אותה רק מהאוכל. אחרי גיל 50 חומצת הקיבה יורדת והמעי סופג פחות טוב, וכמעט כל הנחושת שאדם אוכל פשוט עוברת דרכו והולכת.
לכן אפשר לאכול נקי, לקחת תוספים, ועדיין להיות בחוסר. הצנצנת שעומדת במטבח לא משנה את זה בגרם, כי היא עוברת באותה בטן.
ואז הוא אמר: יש דרך אחת שעוקפת את הקיבה לגמרי. העור.
למה דווקא פרק כף היד, ולמה מגנטים
פרק כף היד הוא המקום בגוף שבו כלי הדם עוברים הכי קרוב לפני העור, בלי שריר ובלי שומן באמצע. זו הסיבה שמודדים שם דופק. נחושת אדומה טהורה שנוגעת בעור באזור הזה נספגת פנימה ומגיעה לדם, ומשם לכל הגוף.
רפאל הפשיל את השרוול והראה לי צמיד נחושת כהה וכבד, עם שלוש שורות מגנטים בצד הפנימי. הוא אמר: 19 שנה. הורדתי אותו פעם אחת, בניתוח קטרקט, כי הכריחו אותי.
שאלתי למה בכלל צריך מגנטים אם הנחושת עושה את העבודה.
שלוש שורות המגנטים יושבות בצד הפנימי, ממש מעל העורק. שם הן פותחות את הזרימה, ובדיוק שם הנחושת נכנסת פנימה. בלי המגנטים אין ספיגה, והצמיד הוא סתם מתכת על היד.
המקום שבו עונדים את זה הוא לא בחירה עיצובית, הוא כל המנגנון. צמיד מעל שרוול לא עושה כלום, וצמיד מצופה או מסגסוגת זולה לא עושה כלום, כי אין שם ממה להיספג.
איך יודעים אם ידיים קרות מהסוג שמגיב לנחושת
כנראה כן, זה הסוג שמגיב
- הידיים קרות גם בקיץ ובחדר חם, לא רק בחורף.
- בבוקר האצבעות מלבינות או נעשות כחלחלות, ואחר כך חוזרות אדומות וצורבות.
- זה התחיל בהדרגה אחרי גיל 50 והחמיר משנה לשנה.
כנראה לא, וחבל על הכסף
- רק יד אחת קרה והשנייה חמה לגמרי.
- יש חוסר תחושה או חולשה של ממש בזרוע, לא רק קור.
- אף אחד עוד לא בדק ברזל ובלוטת התריס. שם מתחילים, לא כאן.
מי שמזהה את עצמו בעיקר בטור השני, זה כנראה לא הפתרון שלו ועדיף לחסוך את הכסף. מי שמזהה את עצמו בטור הראשון, כדאי להמשיך לקרוא.
אני קורא חוזים בשביל להתפרנס
אני בודק כל סעיף. אז כשיצאתי מהדירה ההיא ישבתי ערב שלם וקראתי. חצי מהאנשים כתבו שזאת אמונה תפלה של סבתות, והחצי השני סיפר סיפורים שקשה להתעלם מהם.
ומה שעצר אותי היה דווקא הספקנים. גם מי שכתב שזה פלצבו הוסיף שהוא ממשיך לענוד.
אחרי שבע שנים שכלום לא עזר אמרתי לעצמי: אז שיהיה פלצבו. עדיף פלצבו על עוד שנה כמו שהייתי. ואם אני טועה, הפסדתי 250 שקל. על המכשיר שעומד במחסן זרקתי 390.
מה בדקתי לפני שהזמנתי
רפאל אמר לי שרוב מה שנמכר לא שווה כלום, ונתן לי ארבעה דברים לבדוק. בסוף הזמנתי מ-Healix, כי הם היחידים שמצאתי שעומדים בכל הארבעה ביחד.
- נחושת אדומה טהורה 99.9 אחוז, מלאה עד הפנים, לא מצופה ולא סגסוגת. מצורפת תעודת טוהר, ואפשר לבקש ולראות אותה.
- שלוש שורות מגנטים ניאודימיום בצד הפנימי, לא מגנט אחד לראווה.
- 60 יום ניסיון עם החזר מלא, גם אחרי שענדת אותו כל יום.
- משלוח חינם, ויש עם מי לדבר אם משהו לא בסדר.
לקחתי זוג ב-399.90, אחד לי ואחד לציונה, שגם לה הידיים קרות בערב. הוא הגיע אחרי שלושה ימים, כבד יותר ממה שדמיינתי, ובקופסה הייתה תעודה על טוהר הנחושת.
מה קרה אצלי, שבוע אחרי שבוע
היומן הזה כתוב אצלי בכתב יד. בינואר, לפני שהיה לי כלום, היו לי 26 בקרים כאלה מתוך 31. באפריל היו 9. ביוני היו 4.
זה לא כדור. הנה מה שקורה ומתי
בגלל זה נתנו 60 יום ולא 14. בשבועיים אי אפשר לדעת.
מה אנשים אחרים מספרים
מה זה עולה
צמיד Healix בודד 249.90 שקל. זוג 399.90 שקל, וזה מה שרוב האנשים לוקחים, אחד לכל יד או אחד למישהו קרוב. לו ולה 329.90 שקל. משלוח חינם.
60 יום ניסיון. עונדים כל יום, גם במקלחת. אם לא הרגשת כלום, מחזירים ומקבלים את כל הכסף בחזרה. תעודת טוהר על הנחושת זמינה לכל מי שמבקש.
מוכנים להרגיש את ההבדל?
שאלות שחוזרות
יש ויכוח, והוא לא ייגמר בכתבה הזאת. אני גם לא הולך לנצח בו. מה שאני כן יודע זה שיש 60 יום לענוד את זה כל יום ולהחזיר בלי לתרץ כלום. הדרך היחידה לדעת אם זה עובד היא על היד, לא בוויכוח באינטרנט.
אז לא לענוד לפני שמדברים עם הרופא המטפל. יש בצמיד מגנטים, וזאת שאלה שנשאלת רופא ולא אתר אינטרנט.
אצלי יש סימן ירקרק מתחת לצמיד, ובפעם הראשונה שראיתי אותו הייתי בטוח שמכרו לי זבל מצופה. בדקתי, וזה בדיוק הפוך. זאת נחושת אמיתית שנפגשת עם הזיעה על העור ונספגת. זה יורד עם מים וסבון, וצמיד מצופה לא משאיר סימן כזה בכלל, כי אין בו נחושת שתיספג.
בצמיד הזה יש נחושת אדומה טהורה, בלי ציפוי ובלי ניקל.
רוב האנשים לא מרגישים כלום בשבועיים הראשונים. הסימן הראשון מגיע בדרך כלל בשבוע השני עד השלישי, והשינוי שאפשר להצביע עליו בשבוע הרביעי עד השישי. בגלל זה נתנו 60 יום ולא 14.
זאת בדיוק השאלה ששאלתי את רפאל. הצמיד לא מחמם את המקום שהוא יושב עליו. הוא נכנס לדם דרך פרק כף היד, שזה המקום היחיד בגוף שבו כלי הדם עוברים ממש מתחת לעור בלי שריר ובלי שומן, ומשם הדם מגיע לכל הגוף. כפות הידיים וכפות הרגליים הן הסוף של אותו צינור.
שני מסלולים
מסלול ראשון. סוגרים את הדף עכשיו. מחר בבוקר האצבעות יהיו בדיוק אותו דבר. בעוד חודש יהיה עוד חיפוש בגוגל על ידיים קרות. בעוד חצי שנה יהיה עוד תרגיל קטן שמתווספים אליו, עוד כוס קפה שמחזיקים לפני שנכנסים לדלת.
מסלול שני. מזמינים היום. תוך כמה ימים הצמיד על היד, ואחרי זה לא צריך לעשות שום דבר חוץ מלא להוריד אותו. בשבועיים הראשונים כנראה לא קורה כלום. אחרי חודש כבר יודעים אם זה עובד או לא, ואם לא, מחזירים ומקבלים את כל הכסף בחזרה.
בשני המסלולים עוברת חצי שנה. ההבדל היחיד הוא איפה תהיה בסופה.
עדכון חשוב
המחסן בישראל והמשלוחים מגיעים תוך ימים. הדגם והמידה הפופולריים נגמרים מהר, ובעומס יש המתנה של כמה שבועות למשלוח הבא.
שאלות שהגיעו מקוראים
המידע בכתבה הזאת אינו ייעוץ רפואי. התוצאות אישיות ומשתנות מאדם לאדם. מי שנוטל תרופות או מתמודד עם מצב רפואי מתמשך יתייעץ עם הרופא שלו.