הצמיד המוזר שסוף סוף עשה משהו לדלקת המפרקים בידיים שלי, אחרי ארבע שנים וחצי
אני קצב בן 61, מאובחן מ-2021, ואני עדיין לוקח כל תרופה שהרופא רושם לי. את הדבר הזה קיבלתי ממשחיז סכינים בן 77 שמאובחן 21 שנה לפניי.
לקוחה בת 70 לקחה לי את השקית מהיד וקשרה אותה בעצמה, מול כל התור.
היא אמרה: בסדר מאיר, אני אעשה.
ואני עמדתי מאחורי הדלפק עם ידיים מלאות עוף, ולא ידעתי לאן להסתכל.
קוראים לי מאיר, אני בן 61, ואני קצב בשוק בעפולה, באותו איטליז, מ-1990. נשוי למזל, שני ילדים ונכד אחד.
היא קונה אצלי 22 שנה ולא התכוונה לרע. היא ראתה שאני מתעכב על קשר של שקית ועזרה, כמו שעוזרים לזקן בקופה.
זה היה במרץ, והבוקר הזה הוא הבוקר שבו הבנתי שאני כבר לא מסתיר את זה.
מה זאת דלקת מפרקים בידיים אצל בן אדם שהידיים הן הפרנסה שלו
בפברואר 2021 ישבתי אצל ראומטולוג ושמעתי את המילים דלקת מפרקים ניוונית בשתי כפות הידיים, הכי גרוע בבסיס האגודל. יצאתי משם עם מרשם, עם דף תרגילים, ועם משפט שהוא אמר בדלת: מאיר, זה לא משתפר מעצמו. נלמד לנהל את זה.
ישבתי באוטו בחניה עשרים דקות ולא הדלקתי אותו. לא בגלל שכאב. בגלל המילה נהל.
הנה מה שזה באמת אצל קצב:
- סכין פירוק נאחזת בדיוק במקום הכי גרוע אצלי, בבסיס האגודל, ואני מחזיק אותה שבע שעות ביום.
- עוף שלם לשמונה חלקים לקח לי 40 שניות. בשנה שעברה זה לקח בין דקה וחצי לשתי דקות.
- וקשר של שקית ניילון זה שלוש אצבעות ותנועה אחת של האגודל.
עד 2019, ביום חמישי טוב, עברו אצלי בין 90 ל-110 לקוחות. בשנה שעברה ספרתי 55. לא בגלל שאין לקוחות. בגלל שהתחלתי לעבוד לאט, וכשקצב עובד לאט התור הולך לשכן.
ועכשיו החלק שהכי קשה לי לכתוב. התחלתי עם כדור אחד בבוקר. אחרי שנה זה היה שניים. אחרי שנתיים החליפו לי לתרופה חזקה יותר, ובשנתיים האחרונות אני מקבל גם זריקה למפרק של האגודל פעם בחמישה חודשים. כל שיחה עם הרופא זזה לאותו כיוון בדיוק. עוד קצת, עוד משהו, עוד שלב. את החשבון עושים לבד, בחניה.
ניסיתי כמעט הכל, ואני כותב את זה בלי גאווה. שמונה אמבטיות פרפין. חצי שנה עם סד לילה. ארבעה חודשים בלי עגבניות וחצילים. כורכום, אומגה, מגנזיום. דיקור ב-1,600 שקל. שנה של פיזיותרפיה. כל דבר מזה נתן משהו קטן, ואף דבר לא שינה את המספר בקופה בסוף היום.
השיחה על ארגז, בכניסה לאיטליז
לשוק מגיע כל חמישה שבועות משחיז סכינים. קוראים לו אליהו, הוא בן 77, והוא משחיז ביד על אבן ולא במכונה. זאת אומרת שהוא מחזיק להב בזווית קבועה במשך דקות ולא זז ממנה במעלה אחת.
באפריל הוא ישב על ארגז והשחיז לי שש סכינים. עמדתי והסתכלתי על הידיים שלו במקום ללכת לעבוד. הוא הרים את הראש ושאל אם יש לו משהו על היד. אמרתי לו: אליהו, אתה בן 77.
ב-2006 רופא אמר לו לחשוב על ניתוח באגודל, ושהוא כנראה לא ישחיז ביד עוד חמש שנים. הוא עובד עוד 19 שנה. שאלתי איך, והדבר הראשון שהוא אמר היה זה:
ואז הוא הרים את הסכין הישנה שלי ושאל מה הורג סכין. אמרתי: שיש, עצמות.
אמרתי לו שאני לא סכין. הוא אמר: נכון, סכין אני יכול לזרוק ולקנות חדשה. ואז הוא הסביר לי דבר שאף אחד לא הסביר לי בארבע שנים וחצי.
ואז הוא הוסיף את החלק שלא הכרתי בכלל. שבלילה, כשאנחנו ישנים, הגוף מנקה את הנוזל שיושב בתוך המפרק, ושבשביל העבודה הזאת הוא צריך נחושת.
הסיבה שכלום לא עבד
אמרתי לו: אז אני אוכל נחושת. והוא צחק.
נחושת היא מינרל שהגוף צריך בשביל רקמת חיבור, גידים, מפרקים וכלי דם. הוא לא מייצר אותה לבד, הוא לוקח אותה רק מהאוכל. אחרי גיל 50 חומצת הקיבה יורדת והמעי סופג פחות טוב, וכמעט כל הנחושת שאדם אוכל פשוט עוברת דרכו והולכת.
לכן אפשר לאכול נקי, לקחת תוספים, ועדיין להיות בחוסר. הצנצנת שעומדת במטבח לא משנה את זה בגרם, כי היא עוברת באותה בטן.
ואז הוא אמר את המשפט שסובב לי את היום: יש דרך אחת שעוקפת את הקיבה לגמרי. העור.
למה דווקא פרק כף היד, ולמה מגנטים
פרק כף היד הוא המקום בגוף שבו כלי הדם עוברים הכי קרוב לפני העור, בלי שריר ובלי שומן באמצע. זו הסיבה שמודדים שם דופק. נחושת אדומה טהורה שנוגעת בעור באזור הזה נספגת פנימה ומגיעה לדם, ומשם לכל הגוף.
שאלתי אותו למה בכלל צריך מגנטים אם הנחושת עושה את העבודה.
שלוש שורות המגנטים יושבות בצד הפנימי של הצמיד, ממש מעל העורק. שם הן פותחות את הזרימה, ובדיוק שם הנחושת נכנסת פנימה. בלי המגנטים אין ספיגה, והצמיד הוא סתם מתכת על היד.
המקום שבו עונדים את זה הוא לא בחירה עיצובית, הוא כל המנגנון. צמיד שיושב מעל שרוול לא עושה כלום, וצמיד מצופה או מסגסוגת זולה לא עושה כלום, כי אין שם ממה להיספג.
ושאלתי את השאלה החשובה: זה במקום התרופות? הוא הרים אליי אצבע ואמר: לא. תגיד את זה בקול עוד פעם. לא במקום, בנוסף.
איך יודעים אם זה מהסוג שמגיב לנחושת
כנראה כן, זה הסוג שמגיב
- הכאב מרוכז במפרקים הקטנים של האצבעות ובבסיס האגודל.
- הבוקר והמזג האוויר הקר מחמירים, וביום חם קל יותר.
- זה החמיר לאט לאורך שנים, וכפות הידיים קרות למגע.
כנראה לא, וחבל על הכסף
- מפרק אחד בודד אדום, חם ונפוח, שהתפרץ תוך יממה.
- הכל התחיל אחרי מכה, נפילה או שבר.
- הרופא הגדיר את זה כמצב דלקתי פעיל שדורש טיפול צמוד. זאת שיחה איתו, לא איתי.
מי שמזהה את עצמו בעיקר בטור השני, זה כנראה לא הפתרון שלו ועדיף לחסוך את הכסף. מי שמזהה את עצמו בטור הראשון, כדאי להמשיך לקרוא.
ישבתי במשרד מאחורה עד שתיים בלילה
אני עומד בשוק 36 שנה, ועוברים לידי ביום כמאה בני אדם שחצי מהם מוכרים לי משהו. אז כשראיתי צמיד על היד של אליהו חשבתי: הנה זה בא, עוד קמע. ישבתי ערב שלם וקראתי. חצי מהאנשים כתבו שזאת אמונה תפלה, והחצי השני סיפר סיפורים שקשה להתעלם מהם.
ומה שעצר אותי היה דווקא הספקנים. גם מי שכתב שזה פלצבו הוסיף שהוא ממשיך לענוד את זה.
אחרי ארבע שנים וחצי שבהן כל שיחה עם הרופא זזה לאותו כיוון, אמרתי לעצמי: אז שיהיה פלצבו. עדיף פלצבו על עוד שנה כמו שהייתי. ואם אני טועה, הפסדתי 250 שקל. רק על הדיקור זרקתי 1,600.
מה בדקתי לפני שהזמנתי
אליהו אמר לי שרוב מה שנמכר לא שווה את הקופסה, ונתן לי ארבעה תנאים. בסוף הזמנתי מ-Healix, כי הם היחידים שמצאתי שעומדים בכל הארבעה ביחד.
- נחושת אדומה טהורה 99.9 אחוז, מלאה עד הפנים, לא מצופה ולא סגסוגת. מצורפת תעודת טוהר, ואפשר לבקש ולראות אותה.
- שלוש שורות מגנטים ניאודימיום בצד הפנימי, לא מגנט אחד לראווה.
- 60 יום ניסיון עם החזר מלא, גם אחרי שענדת אותו כל יום.
- משלוח חינם, ויש עם מי לדבר אם משהו לא בסדר.
הזמנתי באותו ערב, בעשר בלילה, מהמשרד הקטן מאחורה, כדי שמזל לא תראה אותי עושה את זה.
מה קרה אצלי, שבוע אחרי שבוע
זה לא כדור. הנה מה שקורה ומתי
בגלל זה נתנו 60 יום ולא 14. בשבועיים אי אפשר לדעת, ומי שמחליט אחרי שבועיים פשוט זורק את הכסף שכבר שילם.
מה אנשים אחרים מספרים
מה זה עולה
צמיד Healix בודד 249.90 שקל. זוג 399.90 שקל, וזה מה שרוב האנשים לוקחים, אחד לכל יד או אחד למישהו קרוב. לו ולה 329.90 שקל. משלוח חינם.
60 יום ניסיון. עונדים כל יום, גם במקלחת. אם לא הרגשת כלום, מחזירים ומקבלים את כל הכסף בחזרה. תעודת טוהר על הנחושת זמינה לכל מי שמבקש.
מוכנים להרגיש את ההבדל?
שאלות שחוזרות
לא, בשום אופן לא. אני לוקח את כל מה שהרופא רושם לי ולא פספסתי יום אחד, וגם אליהו לוקח את שלו מ-2001. הזריקה באגודל עדיין רשומה לי בלוח השנה. הדבר הזה יושב על היד בנוסף ולא במקום. מה שהוסבר לי זה שהנחושת נכנסת לדם דרך פרק כף היד ומגיעה משם לכל מפרק קטן בשתי הידיים.
יש ויכוח, והוא לא ייגמר בכתבה הזאת. אני גם לא הולך לנצח בו. מה שאני כן יודע זה שיש 60 יום לענוד את זה כל יום ולהחזיר בלי לתרץ כלום. הדרך היחידה לדעת אם זה עובד היא על היד, לא בוויכוח באינטרנט.
אז לא לענוד לפני שמדברים עם הרופא המטפל. יש בצמיד מגנטים, וזאת שאלה שנשאלת רופא ולא אתר אינטרנט.
אצלי יש כתם ירקרק מתחת לצמיד מאז השבוע השלישי. נבהלתי וחשבתי שקניתי חיקוי, וזה בדיוק ההפך. זאת נחושת אמיתית שנפגשת עם הזיעה על העור ונספגת. זה יורד עם מים וסבון ואני כבר לא מסתכל על זה. צמיד מצופה לא משאיר סימן כזה, כי אין בו נחושת שתיספג.
בצמיד הזה יש נחושת אדומה טהורה, בלי ציפוי ובלי ניקל.
רוב האנשים לא מרגישים כלום בשבועיים הראשונים. הסימן הראשון מגיע בדרך כלל בשבוע השני עד השלישי, והשינוי שאפשר להצביע עליו בשבוע הרביעי עד השישי. בגלל זה נתנו 60 יום ולא 14.
שני מסלולים
מסלול ראשון. סוגרים את הדף עכשיו. מחר בבוקר היד תהיה בדיוק אותו דבר. בעוד חודש תהיה עוד פגישה עם הרופא שזזה לאותו כיוון. בעוד חצי שנה יהיה עוד שלב, וזה מה שקרה אצלי כל שנה במשך ארבע שנים וחצי.
מסלול שני. מזמינים היום. תוך כמה ימים הצמיד על היד, ואחרי זה לא צריך לעשות שום דבר חוץ מלא להוריד אותו. שום תרופה לא נעצרת ושום טיפול לא מתבטל. בשבועיים הראשונים כנראה לא קורה כלום. אחרי חודש כבר יודעים אם זה עובד או לא, ואם לא, מחזירים ומקבלים את כל הכסף בחזרה בלי להסביר לאף אחד כלום.
בשני המסלולים עוברת חצי שנה. ההבדל היחיד הוא איפה תהיה בסופה.
עדכון חשוב
המחסן בישראל והמשלוחים מגיעים תוך ימים. הדגם והמידה הפופולריים נגמרים מהר, ובעומס יש המתנה של כמה שבועות למשלוח הבא.
שאלות שהגיעו מקוראים
המידע בכתבה הזאת אינו ייעוץ רפואי ואינו מחליף טיפול. התוצאות אישיות ומשתנות מאדם לאדם. מי שנוטל תרופות או מתמודד עם מצב רפואי מתמשך יתייעץ עם הרופא שלו, ולא יפסיק טיפול על דעת עצמו.